מסעות קפטן ג'יימס קוק

מבוא

גֶ'ייְמְס קוּק (James Cook)

נולד ב-27 לאוקטובר 1728, בכפר מַרְתוֹן (Marton) שבסקוטלנד. הוא נולד למשפחה קשת יום בעלת שבעה ילדים. השכלתו הסתכמה בלימוד מקצועות בסיסיים בבית-הספר המקומי. על-מנת שיעזור בכלכלת הבית נשלח קוק הצעיר לעבוד בכפר דייגים סמוך. מכאן החלה משיכתו לים הפתוח. כמה שנים מאוחר יותר, בגיל 15, הוא החל לעבוד בחברת ספנות בנמל ווִיטְבִּי (Whitby). שם הוא עבד כנער שוליה והתחנך לעבודות הים השונות. הוא למד להכיר בעיקר את הספינות שהובילו פחם. ספינות אלו היו חזקות מאוד ובעלות כושר נשיאה של מטען רב. קוק יעדיף להשתמש בספינות מסוג זה בשלושת מסעותיו הגדולים. מלבד הניסיון הימי שצבר קוק במהלך עבודתו הוא דאג גם להרחיב את השכלתו בתחומי המתמטיקה והניווט.

בגיל 27, בשנת 1755, הוא הצטרף לשירות בצי אנגלי. הוא התקדם מהר בסולם הדרגות של הפיקוד הימי, בזכות כישוריו וניסיונו הקודם בחברת הספנות. משימתו הראשונה מעבר לים הייתה לשרטט את תוואי שפך הנהר סֶיינְט לוֹרֵנְס (St. Lawrence). שרטוטיו המדויקים להפליא הקנו לו שם כנווט וכשרטט מפות כאחד.

בשנת 1762 הוא נשא לאישה את

אֶלִיזָבֵּת בָּאטְס (Elizabeth Batts)

.

המסע הראשון

ב-25 לאוגוסט 1768, זמן קצר לאחר קידומו לקצין ימי בדרגת סרן, יצא קוק במשימה אל האי טָהִיטִי (Tahiti) השוכן באוקיינוס השקט. מטרת המשימה הייתה להקים על האי מצפה כוכבים על מנת שניתן יהיה לצפות ממנו בליקוי החמה על-ידי הכוכב נוגה. שיא הליקוי, כפי שחזה אותו האסטרונום

אֶדְמוּנְד הַאלִי (Edmund Halley)

, היה צפוי להראות בצורה המיטבית ביותר מאזור זה על פני כדור-הארץ. קוק נבחר למשימה זו בזכות כישורי הניווט המעולים שהפגין עד כה וגם בזכות התעניינותו באסטרונומיה.

המשלחת יצאה נמל פְּלִימוּת' (Plymouth) שבאנגליה ועצרה לציוד ואספקה באיי מַאדְיַירָה (Madiera). משם המשיכה המשלחת לרִיוֹ דֶה-זֶ'נֵרוֹ (Rio de Janeiro), שם עוכבה הספינה מכיוון שנחשבה בטעות לספינת שודדי-ים. לאחר שהעניין הוברר המשיכה הספינה דרומה ועקפה בלי בעיות מיוחדות את כֵּף הוֹרְן (Cape Horn) והגיעה אל האוקיינוס השקט.

ב-13 לאפריל 1769 הגיעה המשלחת אל טהיטי, אז מכונה האי של (המלך) ג'ורג' ה-III, על סיפונה של הספינה אֶנְדוֹבֵר (Endeavour). ספינה זו הייתה מסוג ספינות הפחם שקוק הכיר. על סיפונה הגיע להאיטי 80 אנשי צוות ו-11 מדענים. בידי המשלחת היה מספיק זמן על מנת להתמקם באי ולהכין את מצפה הכוכבים הנדרש. ילידי האי קיבלו את המשלחת בברכה ובמאור פנים. צוות הספינה זכה ליחס טוב מהם ורקם איתם קשרי ידידות. הייתה זו גם ככל הנראה הפעם הראשונה בה ראו יורדי הים האירופאים כתובות קעקע על גוף האדם ואף התנסו בכך בעצמם. ייתכן וממפגש זה החלה להתפשט המנהג של קעקוע כתובות קעקע על זרועותיהם של המלחים. היחס הטוב והחם מצד הילידים היה לעתים קרוב מידי ובעזרת תחכומם, מספרם הרב וזריזותם הם כייסו לא פעם את אורחיהם האירופאים. באחד המקרים נגנב פריט חשוב, חלק חיוני בהרכבת מכשיר לתצפית ומדידת ליקוי החמה. על-מנת להשיב חזרה פריט חיוני זה היה על המשלחת לרדוף אחרי הילידים עד הקצה השני של האי.

ב-3 ליוני התרחש ליקוי החמה הצפוי והמדידות שנערכו לגבי משך זמן מסלולו של הכוכב ונוס על פני השמש סייעו למדענים בהבנת גדלי המרחקים במערכת השמש כולה. למשל, מרחקו של כדור-הארץ מן השמש הוערך מחדש בעקבות מדידות אלו.

למשימה מדעית גלויה זו התווספה גם משימה חשאית. באותה תקופה שלטה הסברה כי מן ההכרח תהיה קיימת יבשת נוספת ועלומה (Terra Australis Incognita) בחצי הכדור הדרומי סמוך לקוטב. יבשת זו נדרשה על מנת לאזן בין שטחי היבשות הרבים המצויים בחצי הכדור הצפוני לעומת שטחי היבשות המעטים יותר שהיו גלויים עד כה בחצי הכדור הדרומי. אנגליה לא רצתה שמדינות מתחרות אחרות ידעו על חיפושיה אחרי יבשת נעלמה זו, שכן אולי זו מכילה אוצרות טבע רבים שיכולים להעשיר את קופתה. במכתב חתום שנמסר בידו עם הוראה להיפתח רק בתום המשימה המדעית, התבקש קוק לחפש את אותה יבשת נעלמה. קוק פנה לחפש יבשת זו במים הדרומיים, אך לשווא. מזג-האוויר הסוער מנע ממנו להדרים מספיק וקוק נאלץ לוותר על משימה זו ולהמשיך לניו-זילנד כפי שנצטווה מראש.

במהלך מסעו החשאי היה קוק לאירופאי הראשון שעלה על החוף בניו-זילנד. איי ניו-זילנד התגלו לראשונה בשנת 1647 על-ידי הימאי ההולנדי

אָבְּלֶה טַסְמָן (Able Tasman)

. קוק המשיך מערבה והגיע ליבשת אוסטרליה. בשנת 1770 הוא ערך סקר מדוקדק של תוואי החוף המזרחי של יבשת אוסטרליה. בין היתר הוא גילה ונחת במפרץ הבּוֹטַאנִי (Botanic Bay) ובמפרץ סִידְנִי (Sidney Bay). הוא תבע את אזורי חוף אלה לשליטת אנגליה. באזור מחסום השוניות הגדול נפגעה הספינה מאחת השוניות באופן קשה, אך לא טבעה. מהספינה הפגועה הם נאלצו להשליך חפצים כבדים כמו תותחי הברזל, חביות ועוד. את הספינה הפגועה הם הצליחו, לאחר מאמץ של יום, להשיט לתוך מפרץ הנקרא כיום מפרץ קוּק (Cook Bay). שם שהה הצוות במשך חודשיים שלמים ועסק בתיקון גוף הספינה. באמצע חודש אוגוסט הם הגיעו לקצה הצפון-מזרחי של יבשת אוסטרליה אל מפרץ יוֹרְק (York Bay). הצוות נאלץ לעצור שוב לתיקונים, הפעם באי גַ'קָרְטָה (Jakarta). שם שהה הצוות עד לקראת סוף אותה שנה. ב-13 ליולי 1771 הגיעה המשלחת חזרה לאנגליה.

המסע הראשון של קפטן ג'יימס קוק

המסע השני

רק כשנה זכה קוק לבלות באנגליה במחיצת אשתו, קרוביו וחבריו. במסעו הראשון דרומה בחיפוש אחר היבשת הנעלמה לא הצליח קוק להדרים מספיק, מפאת מזג-האוויר, כדי להבחין ביבשת הקפואה שנמצאת מתחת למעטה הקרח. אך קוק ראה מספיק בכדי להחליט בינו לבין עצמו כי היבשת השביעית על כל אוצרותיה הטבעיים פשוט אינה קיימת. ההנהגה הימית הבריטית של אותה תקופה לא שוכנעה בכך ובקשה לארגן משלחת חדשה שתחקור את הנושא ותיתן תשובה סופית לשאלה בדבר קיומה של יבשת זו. קוק קודם לדרגת קפטן, ואחר התבקש לעמוד בראש משלחת כזו. על אף שלא האמין בקיומה של היבשת החליט קוק להיענות לאתגר ולצאת למסע שני במטרה לספק את התשובה הניצחת. כאמור, תוך שנה התארגנה המשלחת, וב-13 ליולי 1772 יצאה המשלחת מנמל פלימות'.

המשלחת כללה שתי ספינות, קטנות יחסית. קוק פיקד על ספינת הדגל בשם רֶזוֹלוּשִיוֹן (Resolution - החלטה). הספינה השנייה, בשם אדוונצ'ור (Adventure - הרפתקה), הייתה קטנה יותר ונועדה לשמש במקומות בהם נדרשת גמישות תנועה. לאחר כ-110 ימי הפלגה הגיעה המשלחת לכף התקווה הטובה שבקצה הדרומי של יבשת אפריקה. משם המשיכה המשלחת דרומה עד שחצתה את חוג הקוטב הדרומי. המשלחת המשיכה מזרחה עד לאיי ניו-זילנד ועגנה בחודש מרץ במפרץ דוּסְקַיי (Dusky Bay). משם ניסה קוק להדרים ככל הניתן אך התנאים לא אפשרו זאת. בלית ברירה ומחוסר רצון הוא פנה צפונה אל האי טהיטי. קוק חקר את חופי האיים טונגן (Tongan) וניסה להדרים שוב. באמצע חודש דצמבר עלה בידו להתקרב יותר מבעבר אל גושי הקרח הענקיים. קוק השתכנע סופית כי גושי קרח אלו משתרעים עד לקוטב הדרומי וכי שום יבשת אינה חבויה מאחוריהם, אך עדיין לא הייתה בידו הוכחה ניצחת לכך.

משלא יכול היה להמשיך להפליג יותר דרומה, בגלל גושי הקרח הענקיים שצפו מסביב, פנה קוק חזרה צפונה. הוא עצר באי הפַּסְחָא (Easter), שב לטהיטי, ומשם המשיך לסקור איים רבים באוקיינוס השקט כולל את איי פִיגִ'י (Fiji). המשלחת הקיפה את כף הורן בדרכה חזרה לאנגליה. בכך, היה קוק הראשון שהקיף את העולם ממזרח למערב.

במסע ימי זה השתמש קוק במכשיר חדש הנקרא כרונומטר. עד כה לא היה ניתן למדוד זמן על הספינה בגלל טלטוליה בים. מכשיר זה אפשר את מדידת הזמן בדיוק רב על אף הטלטולים הרבים. מדידת הזמן חיונית, מכיוון שבעזרת מדידת הזמן ניתן היה לחשב את מיקום הספינה על קווי האורך. את מיקום הספינה על קווי הרוחב ניתן היה למצוא לפי מיקום הכוכבים. קוק נטל עמו ארבעה מכשירים כאלה שהוכיחו את עצמם במהלך מסעו. בזכותם קוק היה יורד הים הראשון שידע להגיד בוודאות לא רק לאילו קווי רוחב הוא הגיע במסלול, אלא גם לאילו קווי אורך.

המסע השני של קפטן ג'יימס קוק

המסע השלישי

לאחר שובו לאנגליה שמע קוק על התארגנות משלחת ימית חדשה במטרה למצוא את המעבר הצפון-מזרחי. מעבר ימי זה, שהאמינו בדבר קיומו, אמור להימשך מאירופה המערבית עד למזרח אסיה ולעבור מצפון ליבשות אלו. המסחר בין אירופה למזרח אסיה כלל עושר רב בדמות תבלינים, שנהב, פנינים, בדי משי, אבנים יקרות, חפצי נוי ועוד. מסחר חשוב זה נשלט בדרך היבשה על-ידי איטליה ששלטה במימי המזרח-התיכון. פורטוגל וספרד החלו להתחרות באיטליה בתחילת המאה ה-16 על-ידי חיפוש ומציאת דרכים ימיות למזרח. פורטוגל מצאה את המעבר הדרום-מזרח, מסביב ליבשת אפריקה. ספרד מצאה את המעבר הדרום-מערב, מסביב ליבשת דרום-אמריקה. אנגליה לא אחרה לבוא והחלה, עוד מאז אמצע המאה ה-16, לחפש מעבר ימי העובר מצפון ליבשת אסיה, המעבר הצפון-מזרח. אחרי כחמישים שהות חיפוש התייאשו המלחים האנגלים מלמצוא את המעבר הזה. במקומם החלו ההולנדים לחפש מעבר זה, בייחוד זכור

ווִילְהֶם בָּארֶנְץ (Willem Barents)

, אף שכשל גם הוא.
כעת התעורר באנגליה הצורך לחפש מחדש את המעבר הצפון-מזרח. קוק ששמע על המשימה החדשה הציע בהתנדבות את מועמדותו.

בשנת 1776 יצא קוק מאנגליה בראש משלחת שכללה שתי ספינות. ספינת הדגל הייתה שוב הרזולושיון, הספינה השנייה הייתה ספינה אחרת בשם דִיסְקַבֵרִי (Discovery - תגלית). המשלחת פנתה דרומה ומזרחה עד לניו-זילנד. משם המשיכה המשלחת לטהיטי ועוד צפונה. איי קוק התגלו בפני המשלחת, אחריהן אי חג המולד ואיים קטנים נוספים אחרים. קוק התקרב לחופי יבשת צפון-אמריקה והמשיך במעלה החוף עד שהגיע לאלסקה, עבר במייצרי ברינג, ונכנס לים הארקטי. שוב, מעטה של קרח על פני הים מנע מקוק להתקדם הלאה. המשלחת סבה על עקבותיה ונחה באיי הוואי לתיקונים וחידוש האספקה. ניסיון נוסף לנוע צפונה נכשל טרם זמנו בגלל בעיות באחת הספינות שאילצו את המשלחת לשוב להוואי.

המסע השלישי של קפטן ג'יימס קוק

בזמן שהותם על האי נגנבה אחת הסירות הקטנות של המשלחת בידי הילידים המקומיים. קוק דרש את הסירה חזרה וכדי להבטיח שהיא תוחזר הוא ביקש לקחת את הצ'יף המקומי כבן ערובה. לפני עלייתו של הצ'יף לספינה של קוק התעורר וויכוח ומהומה. המהומה גלשה מהר לתגרה בין אנשי המשלחת לילידים. הגרסאות חלוקות לגבי הסיבה לפריצת התגרה ולגבי מה שהתרחש במהלכה. מה שוודאי הוא שקוק עצמו נדקר באותה תגרה ונפטר ב-14 לפברואר 1779 כתוצאה ממנה. מותו היה פגיעה קשה ברוחם של שאר חברי המשלחת והמשך המסע בוטל.

במהלך מסעותיו דאג קוק בצד הנהגת יד קשוחה גם לדאוג לבריאותם של אנשי צוותו. במהלך מסעותיהם נדרשו אנשי הצוות, בנוסף לעבודות הרגילות, להשתתף גם במטלות של ציד דגה ועופות ים. קוק דאג שאנשי צוותו יגוונו את ארוחותיהם ויאכלו גם ירקות ופרות על מנת להימנע מפגיעה מצפדינה. גם גבינות היו חלק מתפריטם בזכות עז שהוחזקה על הסיפון. בכך היה קוק בין הראשונים לגלות את הפתרון למחלת הצפדינה שפקדה את הנוסעים במסעות ארוכים בים. קוק גם דאג שאזור מגוריהם של אנשי הצוות יהיה נקי ומאוורר, שהם יתקלחו מידי יום וילבשו בגדים נקיים. כל זאת נדרש לבריאות תקינה ולחיים מסודרים. ולראיה, במהלך שלושת מסעותיו הארוכים מספר אנשי הצוות שמתו ממחלות היה קטן ביותר.

בזכות אישיותו, כישוריו האישיים, יחסו ההוגן והישגיו הימיים נחשב קפטן ג'יימס קוק לאחד המגלים הגדולים בעולם.

בחן את עצמך...





[למסע הקודם | למסע הבא]
[ עמוד ראשי - מסעות גילוי ארצות | מסעות מרקו פולו | גילוי יבשת אמריקה | מסעות וַאסְקוֹ דַה-גַמָה | גילוי מיצרי מגלן | מסעות סר מרטין פורבישר | הרפתקאות סר פרנסיס דרייק | גילוי ים ברנץ | מסעות הנרי האדסון | גילוי ים טסמניה | גילוי מיצרי ברינג | מסעות קפטן ג'יימס קוק | כיבוש הקוטב צפוני | כיבוש הקוטב דרומי | העפלה לפסגת האוורסט | הנחיתה על הירח ]