אקלים
העננים והשפעתם
פרק זה דן בסוגי העננים השונים הנעים בשמיים לאורך השנה. נלמד להבחין בין סוגי העננים ולדעת לאילו מהם יש סיכוי להוריד משקעים רבים, משקעים מעטים או שום משקעים בכלל. נלמד אילו הם ענני סערה מפותחים ואילו לא. כמו כן נלמד בפרק זה על צורות המשקעים השונות: גשם, ברד, שלג טל וקרה. נלמד גם הברקים והרעמים ועל עוד תופעות מיוחדות.
עננים
בשמיים ניתן להבחין בצורות עננים שונות ומגוונות. לעיתים נראה שכבת עננות חסרת התחלה וסוף ולעתים רק ענן בודד המשייט לו אט אט. מהו אם כן ענן? ענן הוא צבר לחות אדיר מימדים שהתעבה לטיפות מים קטנטנות.
כיצד נוצר הענן? לצורך יצירת ענן נדרשים לחות וגרעיני התעבות. הלחות שבאוויר היא אדי מים. ככל שמגביהים מפני הקרקע הטמפרטורה של האוויר יורדת. אוויר קר יכול להכיל כמות קטנה יותר של אדי מים בתוכו מאשר אוויר חם. לכן בגובה מסוים, בו הטמפרטורה נמוכה דיה, מתעבים אדי המים שאין האוויר הקר יכול עוד לקיימם. בגובה זה נוצר בסיס הענן והוא שטוח למדי. בתהליך ההתעבות נפלט חום אשר מחמם את האוויר ליד הענן. האוויר החם עולה עוד יותר מעלה, מתקרר, מתעבה לטיפות מים ובונה את המשך הענן כלפי מעלה. צורת פסגת הענן משתנה ואינה שטוחה. גובהו של הענן נמדד מבסיסו עד לפסגתו ויכול להשתנות מכמה מאות מטרים ועד ל-15 ק"מ.
על מנת שתהליך ההתעבות יתרחש נדרשת כמות מספקת של גרעיני התעבות באוויר. גרעיני ההתעבות הנם חלקיקי אבק, פיח, אבקנים ועוד המתעופפים באוויר. סביב גרעיני ההתעבות נוצרות טיפות המים הזעירות. דוגמא לתהליך התעבות מחיי היומיום ניתן למצוא כאשר מוציאים מן המקרר בקבוק מים קר ביום לח במיוחד. טיפות מים זעירות, אך הנראות לעין, תיווצרנה על בקבוק המים הקר. מקורן של טיפות מים אלו הוא מהאוויר הלח. על מנת שההתעבות תיווצר נדרש מלבד הקור גם גרעיני התעבות. שטח פני הבקבוק היוו תחליף לגרעיני ההתעבות.
את העננים ניתן למיין לפי צורתם, גובהם ולפי אם הם מורידים משקעים או לא.
ישנן שלוש צורות אופייניות עיקריות לענן:
1.עֹרמתי, בלעז מכונה קוּמוּלוּס (Cumulus). ענן ערמתי נוצר כאשר אוויר חם הקל מסביבתו עולה מעלה בתנועות זרימה מהירות מאוד. האוויר העולה מעלה מתעבה שכבה מעל שכבה ויוצר מראה של ערמת עננים אחת על גבי השנייה. ערמת העננים יכולה להינשא עד לגובה של מספר ק"מ. עננות זו שוהה במקום אחד לזמן קצר, כשעה שעתיים בלבד.
2.שכבה, בלעז מכונה סְטְרַטוּס (Stratus). ענן שכבה נוצר כאשר אוויר חם הקל מסביבתו עולה מעלה באיטיות. האוויר העולה מעלה מתעבה אט אט ויוצר מראה של שכבה דקה אך אדירה המכסה שטח נרחב. עננות זו שוהה במקום במשך מספר שעות עד יממה.
3.נוצה, בלעז צִירוּס (Cirrus). ענן נוצה נוצר בגובה רב ומכיל על פי רוב גבישי קרח זעירים. הענן נראה כנוצה לבנה הנמתחת על פני השמיים. עננות זו יוצרת הילה סביב השמש והירח כאשר אורם עובר דרכה.

שלושת צורות העננים האופייניים
ישנם שלושה מיקומי גבהים על פיהם מקובל לסווג את העננים:
      1.עננים נמוכים. אלו הם עננים שבסיסם נמצא מגובה פני הקרקע עד לגובה של שני ק"מ.
      2.עננים בגובה בינוני. אלו הם עננים שבסיסם מצוי בגובה של 2-7 ק"מ מפני הקרקע. לעננים אלו מתווספת הקידומת אַלְטוֹ (Alto - אמצעי בלטינית).
      3.עננים בגובה רב. אלו הם עננים שבסיסם מצוי בגובה של 5-13 ק"מ מפני הקרקע. לעננים אלו מתווסת הקידומת צִירוֹ (Cirru – נוצה בלטינית).
הבחנה אחרונה בין העננים היא בין עננים מורידי משקעים לבין אלו שלא. עננים מורידי משקעים נקראים נִימְבּוּס (Nimbus – ענן גשם בלטינית).
שם הענן | צורת הענן | גובה בסיס הענן | משקעים |
---|---|---|---|
קומולוס | ערמתי | נמוך | אין |
סטרטוקומולוס | ערמתי | נמוך | אין |
אלטוקומולוס | ערמתי | בינוני | אין |
צירוקומולוס | ערמתי | גבוה | אין |
סטרטוס | שכבתי | נמוך | אין |
אלטוסטרטוס | שכבתי | בינוני | אין |
צירוסטרטוס | שכבתי | גבוה | אין |
צירוס | נוצה | גבוה | אין |
שם הענן | צורת הענן | גובה בסיס הענן | משקעים |
קומולונימבוס | ערמתי | נמוך | יש |
נימבוסטרטוס | שכבתי | נמוך | יש |
הערה: קיימות גם צורות שונות נוספות לעננים, אך אלו נפוצות פחות.

פיזור העננים ברום השמיים
גשם
טיפות המים הקטנות אשר בתוך הענן נמצאות בתנועה מתמדת. הטיפות הקטנות עולות ויורדות בתוך הענן בזכות זרמי האוויר שבתוכו ואינן נופלות ארצה. המשך התעבות הענן תגרום לצפיפות טיפות המים שבו עד שהן תתנגשנה אחת בשנייה ותתלכדנה לטיפות גדולות יותר ויותר. כאשר טיפות המים תהיינה גדולות מידי וכבדות דיין הן תיפולנה ארצה בצורת גשם.
ברד
בתוך ענני קומולונימבוס קיימים זרמי אוויר חזקים כלפי מעלה. טיפות גשם כבדות שהיו אמורות לפול ארצה מוסעות במעלה הענן לאזור הקר יותר שבו שמכיל גם גבישי קרח. הטיפות קופאות וצוברות שכבת קרח סביבן ונופלות מטה בתוך הענן. אז הן שוב מוסעות מעלה בכוח זרמי האוויר, צוברות שכבת קרח נוספת ושוב נופלות מטה. כך נמשך התהליך מספר פעמים וכדור הברד נבנה שכבה אחרי שכבה. כאשר הברד מספיק כבד הוא מתגבר על זרמי האוויר שבענן ונופל מטה.
כדורי הברד הניתכים על האדמה משתנים בגודלם מקוטר של מ"מ בודדים ועד לכ-17 ס"מ(!) בסופות חריגות.

כדורי ברד
שלג
בחלק העליון של ענן ערמתי הטמפרטורה נמוכה יותר. אם הטמפרטורה שם יורדת מתחת ל-Cº10- יכול להתחיל תהליך התקרחות. תהליך ההתקרחות, בדומה לתהליך ההתעבות, דורש קיומם של גרעיני קיפאון. במידה וגרעינים אלו מצויים בכמות מספקת והטמפרטורה בקצה הענן נמוכה דיה יקפאו טיפות המים לצורת פתיתי שלג. במידה וטמפרטורת האוויר כל הדרך מטה נמוכה מאפס מעלות ישמור השלג על מצבו ועל צורתו ולא יימס. אחרת יימס השלג בדרכו מטה ונקבל שלג מעורב עם גשם או רק גשם. השלג ייערם על פני הקרקע (ייתפס) רק במידה וטמפרטורת פני הקרקע נמוכה מאפס מעלות. כל עוד הטמפרטורה על פני הקרקע תהיה נמוכה מאפס מעלות יערם השלג וימשיך להצטבר לגובה רב.

שלג ברמת הגולן
ברום החרמון יכולה להצטבר שכבת שלג בגובה של ארבע מטרים ויותר לאורך עונת החורף כולה.
בבּוֹלְדֶר, קולורדו, שבארה"ב הצטברה שכבת שלג יומית של 193 ס"מ !
ברק ורעם
בענן קומולונימבוס יש משרע טמפרטורות גדול בין בסיסו לפסגתו. בבסיס הענן הטמפרטורה היא מעל אפס מעלות ובחלק זה בענן מתעבה הלחות לשכבה של טיפות מים זעירות. בפסגתו של הענן הטמפרטורה היא מתחת לאפס מעלות ושם מצויה שכבת חלקיקי קרח קפואה. זרמי רוח מהירים זורמים בענן וטוענים את שתי השכבות המנוגדות במטען חשמלי. המטען החשמלי בין שתי השכבות הולך וגדל עד שהוא מצליח להתגבר על התנגדות האוויר ונפרק. התפרקות המטען החשמלי יוצרת את אור הברק הנראה לעין ואת הרעם שאנו שומעים. פריקת המטען החשמלי יכולה להיות בין חלקי הענן השונים ואו בין הענן לקרקע. המטען החשמלי העובר בברק הנו רב מאוד ויכול לגרום נזק רב למבנה בו הוא פוגע, לחולל שריפה בחומר דליק ולגרום לפגיעה בבני אדם עד מוות.

ברק מכה במפרץ חיפה
פריקת המטען החשמלי מלווה בטמפרטורות גבוהות מאוד. האוויר סביב אזור הפריקה נדחס רגעית ופתאומית בעוצמה רבה. דחיסות זו של האוויר מועברת הלאה בצורה היקפית לכל עבר. אלו הם גלי הקול הנשמעים כרעם מתגלגל. את הרעם נשמע אחרי שנראה את הברק כי מהירות הקול נמוכה משמעותית לעומת מהירות האור.
לחות
לחות היא מידת כמות אדי המים באוויר. אוויר יכול לשאת בתוכו כמות מסוימת של אדי מים מבלי שהללו יתעבו לטיפות מים. כמות אדי המים שהאוויר יכול לשאת בתוכו תלויה בטמפרטורה של האוויר. ככל שהאוויר יותר חם כך קיבולת אדי המים שהוא יכול לשאת גדולה יותר. הלחות באוויר הכרחית ליצירת עננים.
בקיץ יכולה הלחות להגיע במישור החוף בימים חמים באופן קיצוני ל-95% לחות באוויר.
טל וקרה
בשעות המוקדמות של הבוקר, זמן קצר לפני זריחת השמש, יכולה הטמפרטורה של עצמים מסוימים להיות נמוכה יותר לעומת זו של האוויר. כתוצאה מכך יתעבו אדי המים על אותם חפצים קרים לטיפות קטנות. טיפות אלו קרויות טל.
תופעה דומה לטל מחיי היומיום היא כאשר מוציאים אנו בקבוק משקה קר מהמקרר ומניחים אותו על השולחן בטמפרטורת החדר ביום קיצי לח. הלחות שבאוויר תתעבה סביב הבקבוק ותיצור על פניו שכבת טיפות מים קטנות המדמות את טל הבוקר.
במידה והטמפרטורה בשעות הבוקר המוקדמות היא מתחת לאפס מעלות תיווצר שכבה דקה של קרח על אותם עצמים. שכבת קרח זו קרויה קרה (או כפור). הקרה מזיקה לגידולים חקלאיים ולפעמים גורמת לפגיעה ולהשמדה של יבולים חקלאיים רבים.
שרב
שרב מאופיין ברוחות חמות ויבשות המלוות בדרך-כלל בסופות חול. באזורנו מגיע השרב משקע שרבי הנוצר בעונות מעבר (בעיקר באביב) כשמדבריות צפון-אפריקה מתחממות מאוד עוד לפני שהים-התיכון התחמם. אל השקע השרבי נשאבות רוחות מדבריות המאופיינות בטמפרטורות גבוהות וביובש. רוחות אלו נושאות עימן גם אובך חולי.
טורנדו
עדיין לא ידוע במלואו התהליך להיווצרותה של סופת טורנדו. אך ידוע כי תנאי הכרחי להיווצרות טורנדו הוא קיומו של ענן קומולונימבוס מפותח. בתנאים מסוימים, כאשר ישנה זרימת אוויר חזקה סמוך לקרקע המנוגדת לכיוון זרימת אוויר חזקה ברום, נוצר סחרור של רוחות סביב הענן. סחרור רוחות זה משתלב ומתגבר יחד עם הרוחות האנכיות החזקות שבתוך ענן הסופה. רוחות אלו נעות בתנועה סיבובית וגורמות למערבולת אוויר בתחתית הענן היורדת מטה בצורת משפך. לפעמים נמשך המשפך עד הקרקע כאשר הוא הולך ונהיה צר יותר ובעלת עוצמת רוחות חזקה יותר. עוצמת השאיבה של המשפך היא כה חזקה עד שהיא מצליחה להרים מפני הקרקע עצמים כבדים, לעקור עצים ולהרוס מבנים. בגלל שהמשפך צר נתיב ההרס שזורעת סופה זו הוא צר גם כן.

משפך טורנדו
את עוצמת הטורנדו נהוג לדרג בהתאם לעוצמת הרוחות המנשבות בו בסולם בין חמש דרגות. סופת טורנדו בעלת דרגה חמישית היא סופת הטורנדו ההרסנית ביותר והיא זורעת הרס רב בנתיב הצר בו היא עוברת.
[ עמוד ראשי - גיאוגרפיה | אקלים: מבוא | שכבת האטמוספרה | קרינת השמש וטמפרטורות | תנועות האוויר באטמוספרה | העננים והשפעתם | ממלכת הים | סוגי אקלים | שינויי אקלים ]

[  עמוד הבית  |  אודות  |  זכויות יוצרים  |  מפת האתר  ]