גיאולוגיה

תיאורית נדידת היבשות

גיאו-פיזיקאי גרמני בשם אלפרד ואגנר הגה את תיאורית נדידת היבשות בתחילת המאה ה-20. לפי תיאוריה זו לפני כ-225 מליון שנה הייתה יבשת אחת גדולה בשם פנגיאה (מיוונית: פן- הכל, גיאה – אלת האדמה). במרוצת הזמן התפצלה יבשת זו לשתי יבשות, צפונית ודרומית, שבינם הפריד ים ענק בשם ים טטיס. היבשת הצפונית נקראת לאורסיה וכללה את אסיה, אירופה וצפון-אמריקה. היבשת הדרומית נקראת גונדוונה וכללה את אפריקה, דרום-אמריקה, תת-יבשת הודו, אוסטרליה ואנטרקטיקה. שתי יבשות ענק אלו התפצלו ונדדו במספר שלבים נוספים עד שהגיעו לצורתם ולמקומם המוכרים לנו היום.

העובדות אשר עליהן התבסס ואגנר בפיתוח תיאורית נדידת היבשות הן:

1. צורת החוף המערבי של יבשת אפריקה מתאימה לצורת החוף המזרחי של יבשת דרום-אמריקה. אם נקרב את שתי היבשות זו לזו הן תתאמנה אחת לשנייה כמו שני חלקי פאזל.

2. מאובנים של צורות חיים יבשתיות קדמוניות מאותו הסוג ושל צורות חיים החיים במים מתוקים בלבד מאותו הסוג נמצאו ביבשות שונות שכיום אוקיינוס גדול מפריד בינם. האפשרות היחידה שצורות חיים אלו עברו מיבשת ליבשת היא אם היבשות היו מחוברות בעבר הקדום.

3. סימנים ברורים של שריטות הנגרמות על-ידי תנועה של קרחונים נמצאו בסלעים באזורים שברור שאין בהם קרחונים. למשל, באוסטרליה, בדרום-אמריקה, בדרום יבשת אפריקה ואף בהודו נמצאו סלעים עם סימני שריטות מקרחונים. קרחונים אינם יכולים להימצא בקווי הרוחב בהם נמצאים מקומות גיאוגרפיים אלו כיום. לכן, הסבר אפשרי הוא שמקומות אלו היו בעבר הקדום בקווי רוחב נמוכים יותר באופן משמעותי.

תיאורית נדידת היבשות

[לפרק הקודם | לפרק הבא]

[ חזרה לראש העמוד ]

[ עמוד הבית | אודות | זכויות יוצרים | מפת האתר ]