נגישות
headline





תורת האבולוציה



מבוא


עוד בתקופת יוון העתיקה העסיקה את בני האדם השאלה כיצד התפתח מגוון בעלי-החיים בעולם. היה זה פילוסוף יווני בשם

אֶמְפֶּדוֹקְלֵס (Empedocles)
שהציע כי:
א. החיים נוצרים ממקור דומם
ב. היצורים החיים המפותחים התפתחו מיצורים קטנים ופשוטים יותר
ג. תהליכי הכחדה שונים משאירים רק את בעלי החיים המותאמים יותר לסביבה

אָרִיסְטוֹ (Aristotle)
, פילוסוף ואיש מדע יווני גדול, הציע סולם הירארכייה המדרג את בעלי החיים בעולם. התולעים היו בתחתית סולם זה ואילו בני-האדם הוצבו בפסגתו. תיאוריה זו אומצה בחום על-ידי הכנסייה באירופה. לא ידוע על ניסיונות שנערכו להפריך אותה עד לתקופת הרנסאנס. אם היו כאלה הם לא צלחו.

דוגמה לניסיון ידוע שלא צלח היא חייו ובעיקר מותו של
בֶּרְנַרְד פָּלִיסִי (Bernard Palissy)
הצרפתי. פליסי הוצא להורג בסוף המאה ה-16, כשהוא קרוב לגיל 80. פליסי היה חרס במקצועו והיה בעל מפעל לייצור כלי חרס. דעותיו הדתיות (הוא היה פרוטסטנט) גרמו לו להיאסר בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה. בפעם הראשונה הוא ניצל ממוות בזכות כישרונו בהכנת כלי חרס שהיו מפורסמים מאוד. בין לקוחותיו היו בית המלוכה בצרפת ומשפחת מדיצי שבאיטליה. ממאסרו השני הוא לא השתחרר אף כי הוצע לו שאם יכה על חטאיו ישוחרר לחופשי. פליסי נחשב ככופר מכיוון שטען כי צורות החיים שנשתמרו במאובנים מצביעות על יצורים חיים עתיקים ביותר. קיומם של חיים עתיקים סותרות את גילו של כדור-הארץ לפי תיאוריית בריאת העולם שבתנ"ך. לפי תפיסת העולם הדתית העולם אינו קיים יותר מ 6,000 שנה לערך. הכנסייה הנוצרית ששלטה באירופה לא אפשרה התפתחותן של דעות חדשות הסותרות את מקור כוחה – התנ"ך. לפיה המאובנים אינם עדות לקיומם של יצורי חיים פרימיטיביים עתיקים מאוד. לפי הוותיקן המאובנים הינם עדויות לאותם יצורי חיים שלא הוכנסו לתיבת נוח ולכן טבעו במבול הגדול. פליסי סירב לחזור בו מאמונותיו הפרוטסטנטיות ומדעתו בעניין המאובנים. הוא הוצא להורג באחד ממרתפי הבסטיליה.

לפני בואו של דרווין לבימת המדע עם תורת האבולוציה והברירה הטבעית הדעה הרווחת היתה כי מינים שונים נכחדים באסונות גדולים – קטסטרופות. דוגמה קלאסית לקטסטרופה הינה המבול של נוח, שכבר הזכרנו, מהתנ"ך. תחת המינים והצמחים שנכחדו צצים מינים חדשים. זאת הייתה הדעה הרווחת עד לתחילת המאה ה-19. בתחילת המאה ה-19 החלו לצוץ רעיונות חדשים.

ג'וֹרְג' קוּוִיֶה (George Cuvier)
טען שכדור-הארץ הרבה יותר עתיד מהסברה המקובלת של כ- 6,000 שנה. הוא טען כי מידי פעם ישנן הכחדות המוניות. אך הוא לא טען כי הכחדות אלו משפיעות על התפתחותם או התרבותם של מינים שונים. לפיו, בעלי החיים לא משתנים בין הכחדה להכחדה.

זָ'אן-בָּפְּטִיסְט לָמַרְק (Jean-Baptiste Lamarck)
, עמיתו של קוויה, היה הראשון להצביע על האפשרות שבעלי החיים משתנים לאורך זמן. בעלי החיים הופכים למורכבים יותר יותר עם הזמן. מדור לדור יורשים הצאצאים חלק מתכונותיו של הדור הקודם. עוד יתירה מכך, איברים שנמצאים בשימוש רב מתפתחים ונעשים מורכבים יותר ויותר בעוד שאיברים שהשימוש בהם הולך ונעשה מועט מתדלדלים מדור לדור.

בין השנים 1830-1833 פרסם גיאולוג בריטי בשם
סר צָ'ארְלְס לִייל (Sir Charles Lyell)
עבודה בנושא גיאולוגיה. בעבודה זו שהתפרסה על פני שלושה כרכים הוא הפריך את תיאוריית הקטסטרופות. לייל טען כי עבור התהליכים הגיאולוגיים שהתרחשו בכדור-הארץ ונבעו מכוחות ולחצים טבעיים נדרש זמן רב, הרבה מעבר ל- 6,000 שנה.

צ'ארלס דארווין


צָ'ארְלְס רוֹבֶּרְט דָארְווִין (Charles Robert Darwin)
נולד ב- 12 לפברואר 1809, באנגליה. לדארווין הצעיר היו ארבעה אחים גדולים ואחות קטנה, אבי המשפחה היה רופא במקצועו. סבו, ד"ר
אֶרָסְמוּס דארווין
(Erasmus) היה רופא וחוקר בפני עצמו. למעשה הוא כבר ניסח ופרסם בעבודה מדעית תחת השם "זואונומיה או חוקי החיים האורגניים" את רעיון האבולוציה. עם היסטוריה משפחתית שכזו היו ציפיות מדארווין הצעיר כי יפנה גם הוא ללימודי רפואה. דארווין הצעיר היה משועמם מלימודי ההיסטוריה בבית-ספרו ונהנה יותר להעביר את זמנו בחיק הטבע. הוא נהנה להתבונן בבעלי-החיים השונים והחרקים, לחקור צמחים ולאסוף סוגי אבנים שונים, צדפים וביצי ציפורים. בייחוד הוא גילה עניין בצפרות. אחיו הגדול, ארסמוס , לימד אותו כיצד יש לערוך ניסויים מדעיים בכימיה כהלכה.

בבית-הספר דארווין לא הבריק במיוחד. להיפך, הלימודים לא עניינו אותו וציוניו היו נמוכים. אביו, שלא חשב שהמשך לימודיו של דארווין בבית-הספר המקומי יועילו לו במשהו, הוציאו משם בגיל 16. "אתה תהיה בושה לעצמך ולכל המשפחה" פסק האב. בשנת 1825 בניסיון נוסף לעלות למסלול ההשכלה הנכון החל דארווין (בהוראת אביו) ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו, שבסקוטלנד. אך הוא לא יכול היה לראות אנשים סובלים ואולי גם מראה הדם לא היטיב עמו. במקום להקדיש עצמו ללימודי הרפואה העדיף דארווין לפנות לתחביבו – ללימודי הטבע. הוא למד את אומנות הפחלוץ, הרבה לבלות במוזיאון הטבע ובחיק הטבע. במהלך תקופה זו הוא התוודע לראשונה לספרו של סבו, לרעיון האבולוציה ולעבודתו של לאמרק בנושא זה. דארווין הרשים את עמיתיו בהרצאות שנשא באוניברסיטה בהן תיאר גילויים קטנים חדשים בעקבות תצפיות שערך בטבע. הוא התקבל כחבר ב- "חברה הרפואית המלכותית".

לאחר ששהה כשנתיים במחלקה ללימודי רפואה, הבין אביו של דארווין כי רופא הוא לא יהיה. במקום זאת הוא נשלח, בהכוונת אביו, ללימודי כמורה באוניברסיטת קיימברידג'. יש לו את אותה גומחה בגולגולת המאפיינת את אנשי הכמורה פסק האב. אך גם בקיימברידג' לא יכול היה דארווין להתעלות על אהבתו לחקר הטבע. הוא התידד שם עם פרופסור לביולוגיה בשם
ג'וֹן סְטִיבֶנְס הֶנְסְלוֹ (John Stevens Henslow)
. הלה לימד את דארווין רבות על בוטניקה, זואולוגיה, גיאולוגיה ועוד. בין השניים נרקמה ידידות נפלאה. כשהתארגנה משלחת מחקר מדעית לחופי דרום אמריקה ואוסטרליה הציע הנסלו למארגני המשלחת לצרף אליה את דארווין.

כששמע אביו של דארווין על רעיון היציאה למשלחת הוא התנגד לכך בתוקף. רק דודו מצד אשתו הצליח לשכנע את האב להתיר לדארווין לצאת למסע זה. אך עדיין לא הובטח כלל מקומו במשלחת. דארווין נפגש עם קברניט הספינה ומנהיג המשלחת,
רוֹבֶּרְט פִיצְרוֹי (Robert FitzRoy)
. פיצרוי היה רק בן 26, אך שמו כבר הלך לפניו כקברניט טוב בעקבות מסע סיקור מוצלח שערך לאורך חופי דרום אמריקה. הלה בחן היטב את דארווין ולא היה מרוצה כלל מתווי פניו ובייחוד מצורת אפו. פיצרוי האמין כי ביכולתו לשפוט לפי פניו של אדם אם יש ביכולתו לעמוד בתלאות המסע. דרווין לא עמד במבחן זה, אך בסופו של דבר אישר פיצרוי את הצטרפותו למשלחת.

ב-27 לדצמבר 1831 יצא דארווין בן ה-22 על סיפונה של אוניית המחקר "בִּיגֶל" (Beagle) למסע שישנה את חייו. דארווין הצטרף למשלחת בהתנדבות, כלומר ללא שכר, כחוקר טבע. הוא צורף כחוקר טבע, על אף שהיה כבר חוקר טבע אחר בצוות. החוקר השני, שהיה פחות נלהב ונמרץ מדארווין, עזב את המסע באמצע הדרך בשל קנאתו בעבודתו של דארווין.
תחנתה הראשונה של המשלחת היה באחד מאיי כף ורדה. לאחר עצירה במספר איים נוספים באוקיינוס האטלנטי המשיכה המשלחת לאורך חופי אמריקה דרומית. הם עצרו בחופי ברזיל, מדינה שהיוותה מקור למסחר עבדים. דארווין, איש שוחר שלום ואוהב את הבריות, אשר לא המשיך בלימודי הרפואה מכיוון שלא יכול היה לשאת את מראם של החולים הסובלים היה מתנגד נחרץ לעבדות. לעומתו, פיצרוי היה בעדה. וויכוחים לוהטים התפרצו בין השניים בנושא זה מידי פעם. מסופר שפיצרוי אף שקל ברגע של כעס לזרוק את דארווין הצעיר מספינתו לים.
הספינה עגנה גם בחופי ארגנטינה מצפון עד דרום. דארווין הקפיד לאסוף מאובנים רבים ככל שמצא. ארגזים שלמים עם ממצאיו הכוללים גם פרוות, צמחים מיובשים, מינרלים שונים ועוד נארזו ונשלחו לאנגליה, לחברו, הנסלו.

המשלחת הקיפה את אמריקה הדרומית והמשיכה להתקדם בסמוך לחופי צ'ילה. בצ'ילה היתה המשלחת עדה לרעידת אדמה. דארווין הבחין כי רעידת האדמה גרמה לעליית פני הקרקע. בנוסף הוא הבחין בהימצאותם של מאובנים במקומות גבוהים כמו הרי צ'ילה. הוא הסיק כי מן ההכרח הוא שהאדמה נעה במשך הזמן מעלה וגם מטה. שוב נציין כי במשך כל תקופת המסע שלח דארווין בחזרה לאנגליה דגימות של אבנים, מאובנים, צמחים ואף בעלי חיים שפחלץ. הללו נחקרו ביסודיות על-ידי הנסלו ועמיתיו.

מצ'ילה המשיכה המשלחת לאיי גלפאגוס. יותר מכל מזוהה דארווין עם איים אלה. שם הוא ערך רשימות של מיני בעלי-החיים כגון ציפורים, צבים וגם של מיני צמחייה ואת האיים בהם הם נמצאו. רשימות אלו יפנו את תשומת ליבו אחרי חזרתו לאנגליה. הוא ישים לב לעובדה שבכל אי נמצאה אוכלוסייה של אותה משפחת בעלי חיים, למשל ציפורים או צבים, בעלי הבדלים דקים ביותר בין אי לאי. הימצאותו של זן מסוים של בעלי חיים באי בודד ולא באיים השכנים הביא אותו לכדי מחשבה שאולי הסביבה בה חי אותו בעל חיים משפיעה על התפתחותו לאורך זמן ועל העדפת שינויים אבולוציוניים מסוימים על פני אחרים.

מסעה של הביגל


דארווין סבל ממצב בריאותי רעוע ביותר. בנוסף למחלת ים ממנה סבל ממושכות לאורך כל המסע (פיצרוי לפחות צדק בקשר לזה) כעת הוא גם סבל ממחלה בה נדבק מעקיצת חרק בזמן שהותו בדרום אמריקה. מאיי גלפאגוס המשיכה המשלחת לטאהיטי, ניו-זילנד ואוסטרליה. המשלחת המשיכה מסביב לקצה הדרומי של יבשת אפריקה ואז פנתה צפונה לאנגליה.

ב-2 לאוקטובר 1836 שבה המשלחת לאנגליה, בתום מסע מדעי ארוך של כחמש שנים. כשעגנה המשלחת באנגליה כבר היה דארווין מפורסם ומכובד. אפילו אביו כבר התרצה ממנו ואף העיר כי השינוי לטובה שחל בדארווין ניכר בפניו (הנעלמה הגומחה המרמזת על עתיד בכמורה?).

אחרי שובם לאנגליה קודם פיצרוי לדרגת קפטן. הוא ערך את רשמיו משני מסעותיו בשני כרכים עבים ודחק בדארווין להשלים את הכתבים בכרך שלישי מדעי משלו. דארווין אכן סיכם את תצפיותיו ורשמיו בכרך נוסף. לא היה זה אלא סיכום רגיל של המסע.

בשנת 1838 התוודע דארווין לספרו של
תוֹמָס מָלְתוּס (Thomas Malthus)
משנת 1798 בשם "על עקרון האוכלוסייה". ספר זה גרס כי על אוכלוסיית בני האדם חלים שלושה סוגי מעצורים שונים המונעים את גידול האוכלוסיה. שניים מבין המעצורים הם לא טבעיים ונשלטים על ידי בני האדם והם למשל החלטתו של היחיד שלא להתחתן ואו שלא להביא ילדים לעולם, או לפי מעצור אחר מוות מוקדם של אנשים צעירים כתוצאה ממעשי פשיעה או מלחמות. המעצור השלישי היה טבעי והוא זה שמשך את תשומת ליבו של דארווין. המעצור השלישי גרס כי אוכלוסית בני האדם מוגבלת גם בכמות המזון שהיא מצליחה לייצר מידי שנה. בשנים של רעב ואו מחלות גידול האוכלוסיה יהיה קטן יותר מבשנים אחרות.

בשנת 1838 הוא גם מונה למזכיר ה"חברה הגיאולוגית". ב- 29 לינואר 1839 נישא דארווין לדודניתו,
אֶמָה ווֶגְ'ווּד (Emma Wedgewood)
. במשך השנים הבאות יוולדו להם עשרה ילדים.

היה זה חוקר ציפורים בשם
ג'וֹן גוֹלְד (John Gold)
שהפנה את תשומת ליבו של דארווין לשתי עובדות מעניינות. דארווין שלח לאנגליה מאיי גאלאפגוס מיני ציפורים שונים שאסף בין האיים. גולד שם לב כי בין אותם ציפורים ישנם כ-12 מינים חדשים ובלתי מוכרים של פרושים. מינים חדשים אלו היו קרובים מאוד אחד לשני עם הבדלים דקים בלבד. לא ניתן היה לומר הרבה עליהם מכיוון שדארווין לא טרח לסמן עבור הפרושים שהוא ציפור די נפוצה מאיזה אי הגיע כל אחד. עובדה מעניינית שנייה שהציג גולד היא העובדה שהתגלו גם שלושה מינים חדשים של ציפורים חקייניות. ציפורים אלו פחות נפוצות ועבורן דארווין כן סימן את האי בו הם נמצאו. התברר כי כל סוג של ציפור נמצא באי אחר.
מאוחר יותר התווספו עובדות נוספות שהציגו מיני בעלי חיים נוספים הנבדלים הבדלים דקים בלבד אחד מהשני, כאשר כל מין שונה נמצא על אי שונה. אי שונה לכל מין מיוחד של בעל חיים? עובדה זו הפכה למעניינת ביותר עבור דארווין, והיא כנראה שהציתה את רעיון האבולוציה במוחו ולא נתנה לו מנוח.

בשל מצבו הבריאותי שנשאר רעוע לא החזיק דארווין במשרה כלשהי בהמשך חייו. הוא לא יצא מאנגליה, ובעצם מיעט אף לצאת מביתו. בטחונו הכלכלי סופק על ידי אביו. הוא סיגל לעצמו אורח חיים נוח ופיתח ורשם לעצמו את מסקנות תצפיותיו ממסעו היחיד. הוא לא פרסם את ממצאיו ואת התיאוריות שפיתח משום שידע שהן יעוררו מחלוקת רבה. אך בשנת 1858 הוא קיבל מכתב מחוקר טבע אחר בשם
אָלְפֶרְד רָאסֶל ווַלַאס (Alferd Russel Wallace)
. הלה שיתף את דארווין ברעיון הברירה הטבעית שפיתח. לאחר שראה דארווין כי חוקר טבע נוסף הגיע לאותן מסקנות כמו שלו הוא רצה לפרסם גם את ממצאיו שלו. ב-1 ליולי הוצגו במשותף בפני החברה ה"ביולוגית הבריטית" כתביו של וולאס יחד עם כתביו של דארווין. אף אחד מהם לא נכח באולם באותה עת, וולאס היה מחוץ לאנגליה ודארווין התאבל על אחד מילדיו שנפטר תינוק.

למרות שוואלס אכן הגיע גם הוא בנפרד מדארווין לאותה תיאוריה של ברירה טבעית, הרי שעבודתו של דארווין היתה הרבה יותר מבוססת, מלאה בפרטים ומפותחת. ב- 24 לנובמבר 1859, כ-22 שנים אחרי סיום המסע המדעי, יצא לאור ספרו המפורסם הראשון של דרווין בנושא האבולוציה, "מוצא המינים". כבר ביום הראשון למכירתו אזלו כל העותקים של המהדורה הראשונה. ספר זה עורר סערה רבה עם צאתו. התנגדו לו כל אנשי הדת וכל האנשים הדתיים ואו שמרניים. גם פיצרוי היה בין המתנגדים לתיאוריה שהציג דארווין. בקרב העוסקים בביולוגיה הספר התקבל די מהר ובהתלהבות.

בשנת 1871 יצא לאור ספרו השני של דארווין בנושא האבולוציה, "מוצא האדם". בספר זה התקדם דארווין צעד אחד קדימה וטען כי לאדם ולקופים אב קדמון משותף. ספר זה חולל אף סערה גדולה יותר מקודמו.

במהלך חייו צבר דארווין תארי כבוד ממוסדות מכובדים רבים. הוא נפטר ב-19 לאפריל 1882 וזכה להלוויה מכובדת. הוא נקבר בכנסיית ווֵסְטְמִינִיסְטֵר אַבִּי שבלונדון, לצידו של
אָייְזֶק נְיוּטוֹן (Isaac Newton)
.

מוצא המינים ומוצא האדם


בניגוד לדעה הרווחת דארווין מעולם לא טען כי החזק שורד.

"לא החזקים ביותר או האינטליגנטים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי"

הרעיון שבעלי החיים משתנים במשך הזמן היה כבר קיים. בספרו "מוצא המינים" טען דארווין כי השינויים שעוברים בעלי החיים הם מכורח המציאות הסביבתית המשתנה. הסוג שמתאים את עצמו בצורה הכי טובה לשינויים שחלו בסביבתו ומצליח כך להשיג מזון, לברוח מטורפיו ואו למצוא שותפים לרבייה בהצלחה רבה יותר הוא הסוג שיתרבה ויתעלה מן האוכלוסייה שלו. זהו תהליך האבולוציה (פיתוח ביוונית).

דארווין הגיע למסקנה זו על בסיס מספר עובדות מסקנות והנחות:
1. בכל אוכלוסיה מסוימת של בעלי חיים מעמידים בני הזוג מספר רב של צאצאים, מעבר ליכולתם לטפל ולגדל ולהבטיח שישרדו לחיים בוגרים.
2. הגודל של כל אוכלוסיה הינו קבוע יחסית עם תנודות קלות לאורך זמן.
3. כמות המזון לכל אוכלוסייה הינה קבועה יחסית עם תנודות קלות לאורך זמן.
4. הפריטים באוכלוסיה אינם זהים לחלוטין. קיימים בינהם הבדלים דקים. לחלק מהפריטים ישנם הבדלים דקים מן השאר המסייעים להם לשרוד ולהתרבות.
5. את אותן תכונות שעזרו להן לשרוד ולהתרבות יעבירו השורדים לצאצאיהם בירושה.

כל לאורך זמן אוכלוסייה המבודדת משאר העולם, למשל באחד מאיי גלפאגוס, תצבור מדור לדור תכונות שונות העוזרות לה להתקיים. אותן תכונות שנצברו תהיינה שונות מאוכלוסיית אותה משפחה של בעלי-חיים החיה בתנאי סביבה שונים, למשל באי אחר.

ניתן לשער כי לסוגים שונים של בעלי חיים הנבדלים אחד מהשני בתכונות בודדות בלבד היה בעבר אב קדמון משותף. בדרך של ברירה טבעית נוצרו סוגים ומינים שונים של בעלי-חיים.

תיאוריה זו של ברירה טבעית עומדת, כמובן, בסתירה לאמונה הדתית בהכוונה אלוהית. אם המינים השונים התפתחו מאבות קדמונים של אותה משפחת מינים בהתאם לתנאי הסביבה אליהם אותו אב קדמון התפשט הרי שלא כל היצורים הברואים נבראו ביד אלוהים. בנוסף, תהליך ברירה טבעית שכזה חייב להשתרע למשך זמן ארוך מאוד של מיליוני שנים בסתירה לאמונה הדתית לגבי תאריך הבריאה.

בספרו השני, "מוצא האדם", עשה דארווין צעד נוסף קדימה שלא העז לעשות בספרו הראשון (למעט רמיזה קלה לכך) והשליך את תיאוריית הברירה הטבעית על אוכלוסיית בני האדם. הסערה הציבורית רק הלכה וגדלה. טעות לחשוב כי דארווין גרס כי מוצא האדם הוא מן הקוף. דארווין לא טען זאת. דארווין טען כי למין האנושי ולחלק מן הקופים היה קיים בעבר הרחוק אב קדמון משותף ממנו הם התפצלו לדרכים שונות.

משפט הקופים


ב-13 למרץ 1925 נחקק חוק במדינת טנסי ארה"ב האוסר על לימוד תורת האבולוציה של דארווין בבתי ספר ציבוריים. חוק זה חוקק ממניעים דתיים כדי למנוע את התפשטות תורת האבולוציה הגורסת כי מינים שונים התפתחו ממינים אחרים וכי לאדם ולקופים אב קדמון משותף. זאת בניגוד לאמונה הדתית הגורסת כי כל היצורים החיים נבראו על ידי אלוהים ולא מתוך ברירה טבעית וכי האדם הוא נזר הבריאה ולא יכול להיות לו ולקוף אב קדמון משותף.
זמן קצר לאחר חקיקת החוק מחפשת האגודה לזכויות האזרח בארה"ב מורה מתנדב שיסכים ללמד את תורת האבולוציה. הנחת האגודה היתה שהפרה של החוק תגרור משפט אשר במהלכו יובן לכולם כי החוק אינו קביל ועומד בסתירה לחוקה האמריקאית. ב-5 למאי 1925 מתנדב מורה צעיר בשם
ג'וֹן סְקוֹפְּס (John Scopes)
מהעיירה דייטון (Dayton) לעמוד כנאשם במשפט בעוון לימוד תורת האבולוציה. סקופס כבר העביר שיעור ביולוגיה כשבועיים לפני כן ודן בתורת האבולוציה.

ב-10 ליולי נפתח "משפט הקופים", שנקרא גם "משפט סקופס", בבית הדין המחוזי שבעיירה דייטון. עוד בימים שלפני פתיחת המשפט נהרו לעיירה הקטנה והמנומנמת המוני עיתונאים, כתבים, אנשי שם וסקרנים. ההגנה לא הורשתה להביא אנשי מדע שיעידו על נכונות תורת האבולוציה. במקום זאת נקטה ההגנה דרך אחרת ובה קראה לדוכן העדים את איש העומד מאחורי התביעה, אדם דתי בשם
ווִילִיאַם יֵנִינְגְז בְּרַאייֵן (William Jennings Bryan)
. ההגנה עימתה את בראיין עם הכתוב בתנ"ך לגבי גילו של כדור-הארץ ועובדות אחרות.
המשפט הוכרע ב- 21 ליולי וסקופס נמצא אשם. קנס זעום של מאה דולר הוטל עליו. בעצת עורכי דינו סירב סקופס לשלם את הקנס והגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

ב-26 ליולי בראיין מת בפתאומיות.

בית המשפט העליון של מדינת טנסי מבטל את הקנס אך מוצא לכך נימוק טכני בלבד.
בינתיים גם מדינת מיסיסיפי מחוקקת איסור על תורת האבולוציה ובעקבותיה גם מדינת ארקנסו.
רק בשנים 1967-1968 בוטלו חוקים אלו כאשר הוחלט שהם למעשה נוגדים את החוקה האמריקאית האוסרת על חקיקת חוקים ממניעים דתיים.

עד היום חלוקות הדעות לגבי תורתו של דארווין. אנשים דתיים מדתות שונות מאמינים בבריאת האדם על ידי אלוהים ולא כתהליך של ברירה טבעית. מצד שני אנשי מדע ובייחוד ביולוגים משוכנעים בנכונותה של תורת דארווין.

מרקסיזם


קַארְל מַרְקְס (Karl Marks)
הוגה דעות יהודי, הגה את תורת המרקסיזם. הוא הצדיק את תורתו בהיעזרו בחוקי הדארוויניזם. בתורתו המרקסיסטית טען קארל כי קיימים בעת החדשה שני מעמדות: מעמד הפועלים המנוצל ומעמד הבורגנים המנצל את הפועלים. הניצול מתבטא בכך שהבורגנים, המנהלים העשירים, מעבידים את הפועלים שעות רבות תמורת שכר זעום ואינם למעשה דואגים להם מעבר לתשלום כספי. זאת בניגוד למשל לתקופה הפיאודלית בה בעל האחוזה (ההוגן) היה דואג לכל צרכיהם של סריסיו, החל ממזון וקורת גג ועד לבריאות, חינוך, נישואין ועוד.
קארל הסתמך על העיקרון הדארוויניסטי לפיו הסביבה משפיעה על האדם והאדם משפיע על הסביבה. הוא גרס כי ההתנגשות בין שני המעמדות היא בלתי נמנעת וכי הקפיטליזם סופו לגווע. הרי אם לפי תורת דארווין הטבע והיצורים החיים בו מתפתחים תמיד קדימה והופכים ליותר מורכבים, יותר איכותיים ויותר טובים, הרי שגם האנושות והחברה ככלל עתידה להתפתח ולהיות טובה יותר. חברה טובה יותר משמעה יותר שוויון בין בני האדם כאשר אין מעמד של מנצלים ואין מעמד של מנוצלים.

נאציזם


היה זה זאולוג פרוסי בשם
אֵרְנֶסְט הַאקֵל (Ernest Haeckel)
שניצל את תורתו של דארווין כדי לצאת בהכרזה שבטבע רק החזק שורד. האקל שחרד לגורלו של העם הגרמני קרא למניעת ערבובו בעמים אחרים. בספרו משנת 1899 טען האקל שהעם הגרמני בעל ההיסטוריה המפוארת הוא עם נעלה שיש לשמור עליו טהור. האקל היה אחד מניצניה של תורת הנאציזם שעיוותה את תורתו של דארווין לצרכיה והמיטה אסון כבד על יהדות אירופה, על אירופה ועל העולם כולו.



לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■



[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]