אקדח

לפני קריאת פרק זה מומלץ לקרוא את הפרק הדן בהמצאת רובה המוסקט.

מבוא

האקדח הפרימיטיבי הראשון הופיע, ככל הנראה, לקראת סוף המאה ה-15 עם הופעתם של תותחי-היד. מהמצאת התותח (Gun) נוצר דגם מוקטן שניתן לאחוז ביד, זהו תותח-היד (Hand Gun). תותח-היד הוא גם האב הקדמון של הרובה וגם של האקדח.

את הרובה ניתן להשעין על חצובה ואו להשעין כנגד הכתף כך שהרתע הנוצר נבלע בגוף היורה. לפי ההגדרה אקדח, בניגוד לרובה, הוא כלי-ירייה שניתן לאחוז ולירות בו ביד (שלופה) אחת בלבד.

האקדח עבר את אותו תהליך של פיתוח מנגנון ההצתה כמו הרובה. פיתוחים שנעשו ברובה הועתקו מייד לאקדח ולהפך. על התפתחות מנגנוני ההצתה ועל ההתקדמות רבת השנים ניתן לקרוא בפרק הדן בהמצאת הרובה. בפרק זה נדון בהתקדמות המצאת האקדח בעת החדשה, החל מהמאה ה-19, שזו נקודת הזמן בה החלה התפתחות משמעותית בהמצאת האקדח.

אקדח רגל-הברווז

כדי להגביר את קצב הירי עלה הרעיון לבנות כלי-ירייה בעל מספר קנים היורים בו-זמנית. דוגמה בולטת לאקדח רב-קני הוא אקדח רגל-הברווז (Duck's Foot Pistol). לאקדח זה מספר קנים, לרוב בין ארבעה לשמונה קנים, הנמצאים אחד ליד השני. לרוב יסודרו הקנים בזווית הטיה קטנה אחד מהשני, אך לא בהכרח.

הטיה זו גורמת לכך שהקליעים הנפלטים בו-זמנית מכל הקנים לא יעופו בקווים מקבילים אלא כל אחד לכיוון מעט שונה. כך מתקבל פיזור ירי המאפשר פגיעה בכמה מטרות הנמצאות אחת ליד השנייה מביצוע פעולת ירי אחת. תוצאה יעילה לשומר שצריך לפגוע בכמה שודדים בו-זמנית או למלח על ספינה מתנדנדת שאינו יכול לכוון את אקדחו כראוי.

סידור זה של הקנים מזכיר במבט מהצד מראה של רגל ברווז, ומכאן כינויו של האקדח.

הירי, כאמור, מתבצע בו-זמנית מכול הקנים של האקדח. הירי הרב-קני מושג על ידי כך שבכל הקנים מכוון נקב ההצתה אל עבר מנגנון ההצתה. כל הצתת כמות אבק-השריפה הראשית שבכל קנה מתבצע בעת ובעונה אחת בכל הקנים (פחות או יותר).

החסרונות שבעיצוב זה של האקדח הן משקל רב בגלל הקנים המרובים, יעילות ירי נמוכה בגלל שכל קנה מכוון לאזור אחר שלאו דווקא יש בו מטרה לפגיעה ובנוסף לכל גם חוסר דיוק בפגיעה למטרה בגלל רתע גדול הנוצר מירי בו-זמני מכל הקנים.

די מהר התברר שכדי להשיג ירי נוח, יעיל ומדויק נדרש פתרון יצירתי אחר.

אקדח הפלפלייה

אקדח רב-קני אחר הוא אקדח הפלפלייה (Pepperbox Pistol). גם לאקדח הפלפלייה מספר קנים, אך הירי מתבצע כל פעם דרך קנה נבחר אחד בלבד. לפלפלייה מקבץ של קנים, לרוב בין 6 ל- 12, המסודרים במעגל. במבט מקדימה נראה דגם זה של אקדח כפלפלייה המצויה במטבח, ומכאן כינויו.

הקנים נטענו מהלוע באבק-שריפה ובקליע. כל קנה הוצב בתורו מול הנוקר המבצע את הירי. אחרי כל ירי סובב האקדוחן את מערך הקנים באופן ידני כך שהקנה הבא הוצב בקו ישר מול הנוקר. אקדחי הפלפלייה הראשונים החלו להופיע מסוף המאה ה-18. הללו כללו מנעל חלמיש לביצוע הירי.

עם המעבר למנעל ההקשה נבנו אקדחי פלפלייה הכוללים את מנגנון הירי החדש. מתחילת המאה ה-19 צצו בעולם המערבי דגמים שונים של אקדח הפלפלייה והוא הפך תוך זמן קצר לאקדח נפוץ מאוד. שיפור משמעותי הוכנס בתפעול האקדח כאשר פעולת סיבוב הקנים התבצעה אוטומטית עם דריכת הנוקר לאחור.

אקדח הפלפלייה אמנם הציג קצב ירי גבוה יותר מאקדח רגיל, אך בגלל ריבוי הקנים הוא היה כבד מאוד לנשיאה ותמרון. בגלל משקלו הכבד אקדח זה היה קשה גם לביצוע ירי מדויק. בעיה נוספת היא בעיית הירי הלא רצוני. ירי מקנה אחד עלול לגרום להצתת אבק-שריפה בקנה סמוך ולביצוע ירי לא-רצוני נוסף. נדרש למצוא דרך אחרת לביצוע ירי מהיר, קל, מדויק ואמין עם מבנה אקדח אחר.

אקדח התופי הראשון

באמצע המאה-19 החלו אקדחי הפלפלייה להיעלם עם הופעתו של אקדח תוף-מסתובב אמיתי. אקדח תוף-מסתובב, או בקיצור אקדח תופי דומה לאקדח הפלפלייה. ההבדל העיקרי בין השניים הוא שבפלפלייה יש הכפלה של בתי הבליעה ושל הקנים. לעומת זאת, באקדח התוף יש הכפלה של בית הבליעה בלבד. בתי-הבליעה ממוקמים בתוך תוף מסתובב. התוף מכיל את בתי בליעה כשהם מסודרים במעגל. בכל פעם מיושר רק בית בליעה אחד עם הנוקר ועם הקנה הבודד של האקדח.

אֶלִישָע קוֹלִיֶיר (Elisha Collier) האמריקאי עבר לאנגליה ושם פיתח, בשנת 1818, דגם משופר לאקדח התופי. קולייר השתמש בשני קפיצים נפרדים. אחד שימש כדי לסובב את התוף והשני שימש כדי להצמידו ולהדקו לקנה. כך נמנעה, בעזרת הקפיץ השני, בריחה של גזים מבית הבליעה שבתוך התוף. היה זה אקדח תופי מוצלח ראשון עם טעינה אוטומטית.

יצרן נשקים אחר, בשם סַמוּאֶל קוֹלְט (Samuel Colt), בחן, ככל הנראה, את פיתוחו של קולייר. בשנת 1836 הוא הציג דגם מוצלח לאקדח תופי.

סמואל קולט התעניין במכונות ובמנגנוני הפעלה עוד כשהיה ילד ועבד במפעל הבדים של אביו. בגיל 15 הוא החליט לצאת להרפתקה והצטרף לצוות אוניה חדש. לפי האגדה, בהיותו עומד על הסיפון ומביט על גלגל האנייה צץ במוחו הרעיון כיצד לשפר את אקדח התוף. כשש שנים לאחר מכן, בשנת 1836, הוא רשם באירופה פטנט על המצאתו ושנה לאחר-מכן גם בארה"ב שם גם הקים מפעל ייצור. אך המצאתו לא עוררה עניין והמפעל בסופו של דבר נסגר בשנת 1842.

קולט ניצל את הידע והניסיון שצבר בתחומי חומרי-הנפץ והימאות ויצא להמציא דברים חדשים. בין היתר המציא מתקן פיצוץ תת-מימי והשתתף בפיתוח כבל הטלגרף התת-ימי הראשון.

בשנת 1847 פנתה אליו ממשלת ארה"ב בהזמנה של כמות לא קטנה של אקדחי תוף. קולט פתח מחדש את מפעלו וסיפק הזמנה זו בהצלחה. עם הצלחה זו פנה קולט לכבוש את השוק העסקי והקים מפעל נוסף באנגליה ומפעל חדש נוסף גדול יותר בארה"ב. במפעל הגדול והחדש הוא שקד על שיפור דיוק מנגנוני האקדח. קולט ייצר אקדחים ברמת דיוק ואמינות גבוהה עד שקנה לו שם דבר בעולם הנשק. כולם רצו אקדח מסוג קולט, והוא שגשג מבחינה כלכלית.

האקדח נשא את שם המפעל בו הוא יוצר, פָּטֶרְסוֹן (Paterson). הצלחתו של האקדח של קולט היא בתוספת מנגנון של גלגל שיניים המיישר היטב את בית-הבליעה עם הנוקר והקנה. קולט רשם מנגנון זה כפטנט, כך הוגנה המצאתו מחיקוי. קולט הפך ליצרן הבלעדי של הדגם הכי מוצלח של אקדח תופי.

שיטות טעינה ופריקה של אקדח תופי

השימוש בתרמילים הציג יתרונות רבים, עם זאת נדרש למצוא שיטה יעילה ומהירה להוצאת התרמילים המשומשים מהתוך ולהכנסה של תרמילי ירי חדשים לתוכו. לשם כך פותחו שיטות רבות ומגוונות. מתוכן נותרו לבסוף שלוש שיטות יעילות:

פתח צידי
פתח צידי אִפשר גישה כל פעם לתא גלילי אחד בתוך התוף. כך ניתן היה לחלץ כל פעם רק תרמיל אחד ולהחליפו בתרמיל חדש. התרמיל הותאם היטב בקוטרו לגודל התא הגלילי שבתוף. כדי שניתן יהיה לחלצו החוצה באופן מהיר נוסף מנוף ניגוח מאחורי התוף לאורך הקנה. המנוף ניגח את התרמיל המשומש מחוץ לתא בקלות רבה.

פתיחה של המסגרת
האקדח חולק לשני חלקים. הקנה והתוף היו חלק אחד של האקדח. ידית האחיזה ומנגנון הירי היו החלק השני. שני החלקים חוברו ביניהם עם ציר. בעת שימוש מסגרת האקדח היא נעולה. כדי לטעון את האקדח יש לפתוח את המסגרת. פין פליטה לחץ על לוחית שתפסה את כל התרמילים שבתוף בקצוות שלהם. כשהפין שוחרר והאקדח נהפך כלפי מטה נפלו התרמילים החוצה יחדיו. כמובן, ניתן היה לטעון את כל תאי התוף יחד.

פתיחה צידית על זרוע
בשיטה זו התוף היה נתון בתוך מסגרת. את מסגרת התוף ניתן לפתוח לצד אחד על גבי זרוע. כך ניתן בקלות לפרוק ולטעון את כל התאים כמו בשיטה הקודמת. שיטה מהירה זו הפכה להיות השיטה הנפוצה ביותר.

האקדחים של העת החדשה

תהליך הדריכה באקדח התופי של קולט התבצע ידנית לפני כל ירי. אך עם משיכת הנוקר לאחור הסתובב התוף באופן אוטומטי ויישר את בית הבליעה של הכדור הבא יחד עם הקנה. דריכה של האקדח באופן ידני בכל פעם מאיטה את קצב הירי וגם מסיטה את קנה האקדח ואת עיני היורה מהמטרה. נדרשה שיטה חדשה ויעילה יותר שתבצע גם את הדריכה באופן אוטומטי, לאחר דריכה ראשונית של הירי הראשון. כך יחסכו הדריכות הידניות של הירי השני, השלישי וכך הלאה.

אקדח המיישם תהליך טעינה אוטומטי נקרא אקדח חצי-אוטומטי. דגמים של אקדחים חצי-אוטומטיים החלו להופיע בעת החדשה החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עם מנגנונים שונים.

אקדח חצי-אוטומטי מנצל את פעולת הרתיעה הנוצרת בעת הירי. כאשר אבק-השריפה שבתרמיל מוצת נוצרים גזים רבים הנפלטים החוצה מקנה האקדח תוך שהם יורים את הקליע לרחוק. במקביל לפעולה זו ובמנוגד לה נוצר כוח רתע לאחור. את כוח הרתע הזה ניתן לנצל (כמו ברובה המטען ובמקלע) כדי להניע ולהפעיל את מנגנון הטעינה של האקדח.

באקדח החצי-אוטומטי קיימים שני סוגים עיקריים של ניצול הרתע: ניצול רתע לאחור של הקנה או ניצול רתע לאחור של התרמיל הנפלט.

חלוקה משמעותית יותר היא חלוקה של האקדחים החצי-אוטומטיים לשלוש קבוצות בהתאם לסוג פעולת הטעינה והדריכה שלהם: פעולה יחידה, פעולה כפולה ופעולה כפולה בלבד. מייד נסקור את התפתחות סוגי טעינה ודריכה אלו.

אקדח פעולה יחידה

באקדח מחסנית חצי-אוטומטי בעל מנגנון פעולה יחידה רק הדריכה הראשונה צריכה להתבצע באופן ידני. בעת הירי מנוצל ההדף לביצוע הדריכה הבאה וכך הלאה עד שהמחסנית מתרוקנת. משמע שבאקדח מחסנית בעל פעולה יחידה הלחיצה על ההדק מבצעת רק פעולה אחת (מלבד פעולת הירי) – דריכה של האקדח אחרי כל ירי.

באקדח תופי חצי-אוטומטי בעל מנגנון פעולה יחידה יש לבצע דריכה לאחור של הנוקר לפני כל לחיצה על ההדק. הלחיצה על ההדק מבצעת רק את סיבוב התוף ויישורו מול הקנה והנוקר.

באקדח בעל מנגנון פעולה יחידה חובה להשאיר את האקדח בנרתיק כשהוא דרוך אם רוצים לשמור על אפשרות של שליפה מהירה ואחריה ירי מבלי להתעכב על פעולת דריכה ידנית. אך יש חשש מירי לא מתוכנן כשהאקדח מוחזק טעון ודרוך.

ההדק הנו בעל התנגדות קלה יחסית ללחיצה לכן הלחיצה על ההדק היא נוחה ולא מסיטה את האקדח מהמטרה. התוצאה היא ירי מדויק אל המטרה.

בשנת 1857 פקע הפטנט של קולט על המבנה המיוחד והיעיל שתכנן באקדח התופי. יצרני נשק אחרים הציגו דגמים משלהם. אך קולט ביסס באופן מוחלט את מעמדו בשוק האקדחים התופיים בשנת 1873 עם הצגת דגם אקדח התוף החדש שלו, הקולט 1873 אס.איי.איי (Colt 1873 SAA). הקולט 1873 אס.איי.איי, שכונה גם "פיסמייקר" (Peacemaker – "משכין שלום" באנגלית), הוא אקדח חצי-אוטומטי בעל מנגנון פעולה יחידה. האקדח החדיש בעל התוף עם ששת בתי הבליעה היה להצלחה מסחרית גדולה והשימוש בו נפוץ בכל העולם.


מראה כללי | תרשים

אקדח תופי - פיסמייקר

מנגנון הפעולה היחידה הופיע בהצלחה גם באקדח המחסנית החצי-אוטומטי. אקדח המאוזר סי-96 (Mauser C-96) תוכנן לקראת סוף המאה ה-19 ויצא לשוק בשנת 1896. האקדח לא צלח את מבחני הקבלה של הצבא הגרמני, אך הוא זכה להצלחה רבה בשוק האזרחי. הוא כונה בחיבה "ידית של מטאטא" על שום ידית האחיזה שלו העשויה מעץ חום והחטובה בצורה עגלגלה מיוחדת המזכירה ידית מטאטא.

מאוזר סי-96

במלחמת העולם הראשונה השתמש הצבא הגרמני, בלית ברירה באקדח זה. אחרי המלחמה יוצא האקדח למדינות אחרות, בעיקר לרוסיה. גם במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש באקדח בצבא הגרמני, שוב בגלל מחסור בכלי-נשק.

המאוזר סי-96 הוא אקדח מחסנית חצי-אוטומטי, נטען רתע, בעל מנגנון טעינה של פעולה יחידה. המאוזר סי-96 מהווה כלי נשק אמין ובעל טווח ירי גדול. חסרונותיו העיקריים של המאוזר סי-96 הם משקלו הכבד, המחסנית הקבועה שאינה נפרדת ותהליך טעינה ופריקה ארוכים ומייגעים.

בשנת 1911 הוציאה חברת קולט את האקדח הנפוץ ביותר בכל הזמנים, הקולט אם-1911 (Colt M1911). הקולט אם-1911 הוא אקדח מחסנית חצי-אוטומטי, נטען רתע, בעל מנגנון טעינה של פעולה יחידה. אקדח זה הוא פרי תכנונו של יצרן הנשקים ג'ון בראונינג המפורסם. בזכות המבנה הפשוט, הפעולה האמינה והבלאי הנמוך שלו הפך אקדח זה לנערץ בעולם כולו.

קולט אם-1911

אקדח מחסנית מפורסם נוסף בקטגוריה זו הוא הברטה 34 (Beretta 34) שיוצר באיטליה בשנת 1934 ואומץ על-ידי הצבא האיטלקי. הברטה 34 הוא אקדח חצי-אוטומטי, נטען מרתע תרמיל, בעל מנגנון טעינה של פעולה יחידה. אקדח הברטה נהנה משם של אקדח פשוט, איכותי מאוד ובעל אמינות גבוהה.

אקדח פעולה כפולה

באקדח מחסנית חצי-אוטומטי בעל מנגנון פעולה כפולה מבצעת הלחיצה הראשונה על ההדק שתי פעולות (בנוסף לביצוע הירי) – דריכה של הנוקר לפני הירי וגם דריכה של הנוקר אחרי הירי. כדי שיתבצע ירי מהלחיצה הראשונה על ההדק בית הבליעה חייב להיות טעון מראש בכדור, בשאר היריות יטען אוטומטית כדור חדש מהמחסנית. כל שאר הלחיצות הבאות על ההדק מבצעות רק פעולה אחת, את דריכת הנוקר לאחר הירי.

מכיוון שהלחיצה הראשונה מבצעת שתי פעולות היא קשה יותר לביצוע, כלומר, נדרש להפעיל יותר כוח על ההדק. בגלל הפעלת הכוח הקנה מוסט מעט מהמטרה והירי הוא פחות מדויק מאקדח בעל מנגנון פעולה אחת.

היתרון הוא שבאקדח בעל פעולה כפולה ניתן להשאיר את האקדח בנרתיק כשהוא לא דרוך. במקרה הצורך, ניתן יהיה לשלוף את האקדח ולירות בו באופן מיידי מבלי להזדקק לביצוע פעולת דריכה ידנית. אין כאן חשש לירי לא רצוי כתוצאה מתאונה, כי האקדח נמצא בנרתיק כשהוא אינו דרוך.

באקדח תופי חצי-אוטומטי בעל מנגנון פעולה כפולה יש לבצע דריכה ידנית רק לפני הירי הראשון. אחרי הירי הראשון, ואחרי כל ירי לאחריו, תתבצע הדריכה באופן אוטומטי. כל היריות הבאות יצריכו רק לחיצה על ההדק לשם ביצוע הירי.

הווֹלְטֶר פִּי-38 (Walther P38) תוכנן במהלך שנות השלושים של המאה העשרים ויועד מלכתחילה לשרת את הצבא הגרמני. הוא נכנס לשימוש בשנת 1938. הוולטר פי-38 הוא אקדח מחסנית חצי אוטומטי, נטען רתע, בעל מנגנון טעינה של פעולה כפולה. אקדח זה שירת את הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.

הוולטר פי-38 הציג גם את הנצרה באקדח. הנצרה מנעה מהנוקר לבצע את פעולת הירי. כך שניתן להחזיק את האקדח כשהנוקר דרוך לאחור מראש מבלי לחשוש מירי לא מתוכנן. עם שליפת האקדח מהנרתיק נדרש רק להזיז את המתג המשחרר את האקדח מהנצרה. השחרור מהנצרה גוזל זמן וזהו החיסרון של שיטה זו. אך הלחיצה הראשונה על ההדק דורשת את אותה עוצמת לחיצה כמו שאר הלחיצות שאחריה וכאן היתרון שבנצרה.

בתקופת המלחמה הקרה, בשנת 1955, הציגה יצרנית הנשקים סמית & ווסון דגם חדש של אקדח תופי. היה זה הסמית & ווסון 29 (Smith & Wasson 29) שזכה גם לכינוי הפופולארי "מאגנום" (Magnum). גם המאגנום הוא בעל מנגנון טעינה של פעולה כפולה.

אקדח פעולה כפולה בלבד

כפי שראינו קודם, באקדח פעולה כפולה רק הפעולה הראשונה היא פעולה כפולה וכל הפעולות הבאות אחריה הן למעשה מסוג פעולה יחידה.

באקדח בעל מנגנון פעולה כפולה בלבד כל הלחיצות על ההדק מבצעות דריכה לפני הירי. אחרי כל ירי חוזר האקדח למצב לא דרוך. כל לחיצה על ההדק דורכת את האקדח ומבצעת את הירי. כל הלחיצות על ההדק הן בעלות אותו כוח של התנגדות, כלומר אותה רמת קושי של לחיצה.

בשנת 1955 החלה חברת הנשקים סמית & ווסון לשווק את דגם אקדח המחסנית החדש שלה, סמית & ווסון 39 (Smith & Wesson 39). הדגמים הראשונים מאקדח זה היו בעלי מנגנון טעינה מסוג פעולה כפולה. אך מאוחר יותר יצאו גם דגמים מודרניים של אקדח זה עם מנגנון טעינה מסוג פעולה כפולה בלבד.

דגם אקדח מחסנית נפוץ אחר בעל מנגנון טעינה מסוג פעולה כפולה בלבד הוא האקדח הגרמני האקלר & קוך וי.פי 70 (Heckler & Koch VP 70). אקדח זה מנצל את רתע התרמיל כדי לבצע את פעולת הטעינה האוטומטית.

אקדח אוטומטי

אקדח אוטומטי הוא אקדח בו ניתן לבצע ירי מתמשך על-ידי לחיצה ממושכת על ההדק. זאת בניגוד לירי בודד באקדח חצי-אוטומטי, שבו נדרשת לחיצה חדשה נוספת על ההדק עבור כל פעולת ירי בודדת.

בפרק הדן בהמצאת התת-מקלע מתואר התת-מקלע כמקלע קל משקל היורה קליעי אקדח הקטנים בקוטרם לעומת קליעי הרובה. לתת-המקלע יש כמובן יכולת ירי אוטומטית. כיום ניתן לייצר תת-מקלע בגדלים הולכים וקטנים. אם כן מה ההבדל בין תת-מקלע קטן לאקדח אוטומטי? התשובה היא שלא הרבה.

בכל זאת שתי הקבוצות עדיין נפרדות בגודלן, במשקלן ובמתאר הכללי שלהם.

הגרמנים היו הראשונים לייצר כלי-נשק עם יכולת ירי אוטומטי של כדורי אקדח. הדוגמה הראשונה לכך היא האקדח/רובה מדגם בֶּרְגְמַן אֶם פִּי 18 (Bergmann MP 18), שיוצר עבור המשטרה הגרמנית עוד בשנת 1918. דגם זה ירה כדורי אקדח אך היה בעל מימדים ותצורה כמו של רובה רגיל.

בשנת 1933 המירו הגרמנים את האקדח החצי-אוטומטי המוצלח שלהם, המאוזר סי 96, כך שיוכל לירות גם ירי אוטומטי. אך בגלל הקנה קל המשקל שלו, שנטה לנוע כתוצאה מכוח הרתע, לא ניתן היה לירות בו ירי אוטומטי יעיל באופן ממושך.

דגמים נוספים של אקדחים בעלי ירי אוטומטי הופיעו במדינות שונות במשך השנים. אך אף אחד מהם לא הצליח להתגבר על בעיה של הסטת הקנה בעקבות כוח הרתע המצטבר מירי ממושך.

יצרנית הברטה האיטלקית, ייצרה בשנת 1977 את הדגם בָּרֶטַה 93 אַר (Beretta 93R). אקדח זה מציג את הפשרה שהתקבלה באקדחים לגבי ירי אוטומטי. במקום לממש ירי אוטומטי ממושך שמהר מאוד הופך ללא יעיל, הוצג פתרון של ירי אוטומטי לזמן קצר הפולט שלושה כדורים בלבד. הספרה 9 מסמלת את קוטר הכדורים – 9 מ"מ. הספר 3 מסמלת את מספר הכדורים המרבי בפולס קצר של ירי אוטומטי. המחסנית מכילה 20 כדורים, כך שניתן לירות באופן אוטומטי מספר שלישיות כדורים בהפסקות.

חברת גְלוֹק האוסטרית הייתה בתחילת דרכה חברת סכינים ידועה. בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים היא הציגה את המעבר שלה לתחום הנשק החם בעזרת אקדח הגלוק 17 (Glock 17) מתוצרתה. דגם זה היה בעל יכולת ירי חצי-אוטומטי בלבד. אחריו הופיע דגם של גלוק 18 עם יכולת ירי אוטומטי מוגבלת, גם כאן ההגבלה היא עד רצף של שלושה כדורים בלבד.

מאפיין מיוחד של אקדחי הגלוק היא היכולת לבצע חצי דריכה של האקדח. חצי הדריכה אינה גורמת לירי במקרה של שחרור לא מתוכנן של הנוקר. כך ניתן לשאת את האקדח בנרתיק כשהוא רק חצי דרוך מבלי לחשוש מירי לא מתוכנן. יתרון החצי-דריכה הוא שהלחיצה הראשונה על ההדק היא קלה כמו כל שאר הדריכות הבאות, זאת בניגוד ללחיצה הראשונה באקדח שאינו דרוך כלל. אותה תוצאה כמו בשימוש של נצרה רק בלי הצורך לבזבז זמן על שחרור האקדח מהנצרה.

אקדחים ישראליים

על בסיס תת-המקלע עוזי יוצר בישראל בשנת 1983 גרסה מוקטנת מאוד שלו, המיקרו-עוזי. זהו בעצם אקדח בעל יכולת ירי אוטומטית. המיקרו עוזי משתמש במחסניות של אקדח הגלוק. כדי לאפשר השתלטות על כוח הרתע נוספה משקולת על הבריח שהאטה את קצב הירי האוטומטי.

אקדח יריחו 941 הנוצר בשנות התשעים של המאה העשרים הוא פרי שיתוף פעולה של התעשייה הצבאית הישראלית עם חברת נשק איטלקית (Fratelli Tanfoglio). האקדח הוא בעל יכולת ירי חצי-אוטומטית. מנגנון הטעינה הוא של פעולה כפולה. האקדח יועד מראש לצבא ולמשטרה, לכן עיצובו הוא מסיבי, למרותו היותו עשוי מתכת במסגרת עשויה מחומרים מורכבים. המחסנית המוחבאת בידית האחיזה היא של 15 או 12 כדורים. מהיריחו 941 נוצרו עוד שני דגמים מוקטנים: דגם חצי-קומפקטי ודגם קומפקטי.

סיכום

להלן טבלה המציגה דגמי אקדחים חצי-אוטומטיים ואוטומטיים בולטים:

שנת כניסה לשירות	דגם האקדח	ארץ ייצור	מנגנון טעינה	מספר כדורים במחסנית
אקדחי תוף מסתובב חצי-אוטומטיים
1873	קולט 1873 "פיסמייקר"	ארה"ב	פעולה יחידה	6
1955	סמית & ווסון 29 "מאגנום"	ארה"ב	פעולה כפולה	6
אקדחי מחסנית חצי-אוטומטיים
1896	מאוזר סי-96 "ידית מטאטא"	גרמניה	רתע, פעולה יחידה	6 / 10 / 20
1911	קולט אם-1911	ארה"ב	רתע, פעולה יחידה	7
1934	ברטה 34	איטליה	רתע תרמיל, פעולה יחידה	7 / 8
1938	וולטר פי-38	גרמניה	רתע, פעולה כפולה	8
1955	סמית & ווסון 39	ארה"ב	רתע, פעולה כפולה בלבד	8
1968	האקלר & קוך וי.פי-70	גרמניה	רתע תרמיל, פעולה כפולה בלבד	18
אקדחי מחסנית אוטומטיים
1918	ברגמן אם פי 18	גרמניה		20
1977	ברטה 93 אר	איטליה		20
1982	גלוק 18	אוסטריה		10 / 17 / 19 / 31
1983	מיקרו עוזי	ישראל		20 / 25 / 32
1990	יריחו 941	ישראל		15 / 12





[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]