נגישות
headline




שמורת טבע החולה



רקע


עמק החולה משתרע בין רמת הגולן שממזרח לו לבין רמות נפתלי שממערב לו ומצפון לכנרת. צורת העמק היא מוארכת, אורכו כ-25 ק"מ ורוחבו כ-6-8 ק"מ. אל העמק הנמוך נקווים מקורות מים רבים לפני הגיעם לכינרת. העמק המוצף במים הכיל אגם וביצות רחבות שסביבן ובהם גדלה צמחייה סבוכה שלא אפשרה חדירה לתוכן. אזור רווי מים זה שימש בית גידול לצמחים, לעופות, לדגה, לבעלי חיים ימיים, יבשתיים ודו-חיים רבים נוספים.

החולה

המים העומדים של הביצות היוו בית גידול ליתושים שהעבירו את מחלת המלריה לישובי הסביבה ופגעו ביושביהם פגיעה קשה. עוד לפני קום המדינה באה בעיה זו על פתרונה בזכות חומרי הדברה ותרופות.

למרות פתרון בעיית המלריה הוחלט לאחר קום המדינה לייבש את אגם החולה והביצות שבעמק. החלטה זו נבעה הן מתוך רצון חלוצי לייבוש הביצות והן מתוך מחשבה שאדמות האגם פוריות ויוכלו לשמש היטב את ענף החקלאות בארץ. אף הועלתה האפשרות שאדמת הכבול שבביצות תוכל לשמש גם כמקור אנרגיה. לאחר יבוש האגם, כ-60,000 דונם, התברר שקרקעית אדמת הכבול אינה טובה לחקלאות או כמקור אנרגיה. לאחר הייבוש החלה הקרקע אף לשקוע ולא ניתן היה לבנות עליה ישובים כפי שגם תוכנן לפני הייבוש.

ייבוש הביצות אף גרם נזק. ביצות העמק האטו את זרימת המים לכינרת כך שחומרים שונים שהוסעו במים יכלו לשקוע לאיטם על קרקעית הביצות לפני הגיעם לכינרת. לאחר שיובשו הביצות זרמו לכינרת מים המזוהמים אורגנית וגרמו לירידה באיכות המים בה.

נזק כבד נגרם לטבע כתוצאה מייבוש האגם. מינים רבים של חי וצומח נכחדו מהארץ לעד. בזכות עקשנותם של אנשי טבע הושארה בזמן יבוש הביצות והאגם פיסת טבע ללא נגיעה ובה שרדו צמחים ובעלי חיים רבים. פיסה קטנה זו של כ-3,200 דונם הייתה לשמורת הטבע המוכרזת הראשונה של המדינה בשנת 1964.

בשנת 1994 הסתיים שלב הצפת שטח של כאלף דונם מצפון לשמורה הקיימת. שטח מוצף זה מכונה אגמון.

כיום באתר ניתן למצוא צמחייה רבה, כמאתיים בעלי כנף שונים, דגה, שפמנונים, נוטריות, צבים, תאואים ועוד.

צבים בהחולה

מה באתר


אגמון החולה, צמחייה האופיינית לביצות, עופות ובעלי חיים נוספים, סרטון תלת-מימד ודגם של העמק.

הצעות


בילוי באתר כשעתיים וחצי.

מומלץ להגיע בחודשי החורף-אביב (השיא בדצמבר) עת להקות של ציפורים נודדות חורפות סביב האגם.

איך מגיעים


ניסע על כביש 90 צפון. נעבור ישר את צומת יסוד המעלה, ולאחר כ-3 ק"מ נפנה ימינה (מזרחה) לכביש גישה לאתר.