ימי עזרא ונחמיה
אברהם אבינו יצא מאור כשדים אל ארץ-ישראל. זרעו התנחל בה ויישב אותה עד למפלת ישראל ומפלת יהודה. אירוני הוא שמפלת יהודה וחורבן בית המקדש הראשון באו מחיל בבל הנושא את שם אותו מקום גיאוגרפי:
שנה למלך נְבֻכַדְנֶאצַר מלך-בבל בא נֶבוּזַרְאַדָן רב-טבחים
עבד מלך-בבל ירושלם | וישרף את-בית-יהוה ואת-בית המלך
ואת כל-בתי ירושלם ואת-כל-בית גדול שרף באש |
ואת-חומֹת ירושלם סביב נתצו כל-חיל כשדים אשר
רב-טבחים" (מלכים ב כה, ח-י)
הקמתה של הממלכה הפרסית לא הצריכה ניהול קרבות מיוחדים בארץ-ישראל ובסוריה. לאחר כיבושם של אזורים אלו קודם לכן בידי האשורים והבבלים נתדלדל שם באופן משמעותי כוח ההתנגדות של תושביהם ולא היה מי שיתנגד לבואו של השלטון הפרסי. נראה כי המעבר משלטון בבלי לשלטון פרסי לא לווה במהפכה גדולה. הממלכה הפרסית כבשה שטחים נרחבים והייתה לממלכה הגדולה ביותר שהוקמה עד כה מבחינת גודלה הגיאוגרפי. בשיאה השתרעה ממלכה זו מהודו ועד למצרים. מפאת גודלה העצום של הממלכה היו חייבים הפרסים לחלקה ליחידות נפרדות בכדי שלא לאבד את אחיזתם בשטחיה המרוחקים. מבחינה ניהולית גם ירשו הפרסים את מנגנון ניהולה של האימפריה למחוזות נפרדים. בנוסף, האימפריה הפרסית כללה מגוון של עמים, דתות ומסורות. כדי למנוע התמרמרויות ומרידות של העמים על רקע של דיכוי דתי או אורח חייהם הרשו הפרסים לכל עם לשמור על מנהגיו. יתרה מכך, כורש מלך פרס הראשון, הגדיל לעשות ופרסם הצהרה בה הוא מתיר לעם ישראל לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים ואף הקצה לשם כך סכום כסף (שלא ניתן בסופו של דבר).
נתן לי יהוה אלהי השמים והוא-פקד עלי לבנות-לו
בית בירושלם אשר ביהודה" (עזרא א, ב)
בפועל כללה הכרזה זו התר עלייה לגולים מחבל ארץ יהודה ואליו בלבד. הבבלים כבשו רק את יהודה ולא את ישראל והצפון שנכבשו כבר קודם על-ידי אשור. הפרסים שבאו לשחרר מהשלטון הבבלי היו מחויבים לשחרור יהודה בלבד וגוליה. בתקופת גלות בבל הפכה בבל למרכז הרוחני היהודי. בארץ-ישראל נותרה רק דלת העם. אל ארץ-ישראל המפורזת פלשו העמים הסובבים אותה. האדומים פלשו מעבר הירדן, בעיקר בגלל לחץ השבטים הערביים שפלשו לאדום עצמה. הם הקימו את ממלכת אדומיאה בדרום יהודה. הפלישתים הרחיבו את ממלכתם לאזור השפלה.
חלק מדלת העם שנותר בשומרון התרחק מהמסורת היהודית כפי שהייתה נהוגה בתקופת הממלכות ואנשיו שהתפצלו למעשה מהיהדות ייסדו את דת השומרונים.
גל העולים הראשון מבבל כלל גם את בנו וגם את נכדו של יהויכין, מלך יהודה הגולה. העולים הגיעו ברובם לירושלים והתיישבו ברצועה צרה סביבה ולכיוון החוף. הם החלו במשימה של הקמת בית המקדש רק בשנה השנייה להיותם בארץ. לא היה בכוחם של העולים לעמוד במשימה זו בלי עזרה מצאצאיהם של יהודי דלת הארץ שנותרו בה. אך הגולים ויושבי הארץ היהודיים טרם התחברו אחד לשני ולא מצאו עדיין שפה משותפת. רק משנמצאה מחדש שותפות הגורל בין שני חלקי העם הוחל בהקמת בית המקדש השני. בבניין המקדש רצו להשתתף גם אנשי דת השומרונים, אך הם נדחו על-ידי היהודים. השומרונים שחשו דחויים ושחששו מפני היהודים שכעת ישתלטו גם עליהם הוציאו רעה על היהודים בפני הפרסים וגרמו לעיכוב בניית בית המקדש. בסופו של דבר הושלמה בניית בית המקדש השני בהצלחה גדולה ומאורע זה גרם לשמחה גדולה בעם היהודי. ירושלים הפכה למרכז רוחני ודתי, עדיין לא מרכז מדיני. הישוב היהודי בארץ-ישראל עדיין הצטמצם לאזור צר סביב העיר ירושלים.
הפרסים החלו לסבול ממרידות בארץ-מצריים שדורבנו על-ידי היוונים. כדי לשמר את שלטונם בארץ-ישראל העניקו הפרסים היתר לגל עולים יהודיים נוסף מבבל. מטרת הפרסים במתן היתר לעלייה זו היה לחזק את הישוב היהודי בארץ-ישראל עם עולים גולים נוספים בעלי זיקה לשלטון הפרסי המרכזי. כך יפחת הסיכוי למרד בקרב אוכלוסייה זו. בשנת 457 לפנה"ס עלה מבבל עזרא הסופר יחד עם קבוצת עולים נוספת. לעזרא ניתנו מידי השלטון הפרסי הרשאות שונות בענייני דת כמו מינוי דיינים וכיו"ב.
עזרא הסופר הזדעזע למצוא את יהודי הארץ בתהליך התבוללות עם שכניהם הנוכריים.
מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפריזי
היבוסי העמֹני המֹאבי המצרי והאמֹרי
| כי-נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו
זרע הקֹדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים
היתה במעל הזה ראשונה" (עזרא ט, א-ב)
לא היה בכוחו למנוע תהליך זה, אך פעולותיו והטפותיו לא נפלו על אוזניים אטומות וכעבור מספר שנים תחל התעוררות דתית מחודשת.
שיאה של ההתעוררות הדתית תהיה בתקופתו של נחמיה. נחמיה היה שר יהודי בשלטון הפרסי. הוא קיבל היתר לעלות לארץ-ישראל בשנת 445 לפנה"ס. נחמיה התקין תקנות דתיות כנגד התבוללותו של הישוב היהודי בארץ-ישראל והחזירו לקיום מצוות תורת משה. הוא היה איש תקיף יותר מעזרא והצליח לגרש את אותן נשים נוכריות שעלולות היו לגרום להתבוללות רבתי של תושביה היהודיים של הארץ. נחמיה דאג גם לשמיטת והסדרת החובות של יהודי הארץ ובכך עזר להם להתאושש כלכלית.
המיסים הכבדים שהיו על תושבי יהודה להעלאות לשלטון הפרסי גרמו למצב כלכלי קשה בעם. רק מאוחר יותר כאשר החל העם לעבוד את האדמה בהצלחה מרובה יותר ומשנתרבה המסחר בתוכה ועם שכנותיה הורגשה הטבה כלכלית משמעותית. החלה אז תקופת פריחה בה היו בארץ גם בעלי אחוזות ונחלות עשירות, גם כפריים עובדי אדמה וגם עירוניים העוסקים במלאכה ובמסחר. הישות היהודית בארץ-ישראל על אף שלא הייתה עצמאית והשתרעה על שטח מצומצם למדי הלכה ונבנתה באורח יפה. או אז הגיע כובש חדש לארץ – היוונים.

[ פרהיסטוריה: התקופה הפאלאוליתית | התקופה המסוליתית | התקופה הנאוליתית | התקופה הכלכוליתית | תקופת הברונזה הקדומה | תקופת הברונזה התיכונה | תקופת הברונזה המאוחרת | מאבות האומה ועד להקמת הממלכה: תקופת האבות | תקופת ההתנחלות | תקופת השופטים | מלכות שאול | מלכות דוד | תקופת בית ראשון: מלכות שלמה | הממלכה המפולגת | חורבן בית ראשון | תקופת בית שני: ימי עזרא ונחמיה | התקופה ההלניסטית | החשמונאים | ממלכת הורדוס | תקופת הנציבות הרומית | חורבן בית שני | מרד בר-כוכבא | גלות ישראל: תקופת המשנה והתלמוד | השלטון הביזנטי | הכיבוש הפרסי | הכיבוש הערבי | הממלכה הצלבנית | שלטון הממלוכים ]

[  עמוד הבית  |  אודות  |  זכויות יוצרים  |  מפת האתר  ]