ממלכת הורדוס

פומפיוס קיבל את שני האחים בדמשק במטרה להכריע מי מהם יקבל את השלטון. פומפיוס כמובן רצה את השלטון לעצמו, אך לא הסגיר דבר מכוונותיו לאחים. בסופו של דבר הבין אריסטובולוס את כוונתו של פומפיוס וחזר בגנבה לארץ. הצבא הרומי רדף אחריו וכבש את ירושלים. פומפיוס נכנס לבית המקדש ועורר בכך את זעמם של יהודי העיר. אריסטובולוס עצמו נלקח בשבי הרומי. הממלכה החשמונאית התבטלה ופומפיוס ניכס את שטחיה לאימפריה הרומית. הארץ חולקה מחדש לאזורים נפרדים כדי להחליש את התנגדותם של בני המקום. מיסים חדשים לטובת האימפריה הרומית הוטלו על תושביה.

הורקנוס הושם כשליט מקומי בכפוף לשלטון הרומי. יחד עמו בחוג השלטון המקומי היה גם יועצו, אנטיפטרוס האדומי. אלכסנדר, בנו של אריסטובולוס, ניסה לעורר מרידה ולהשתלט על ירושלים. אך הצבא הרומי ששה בעיר הביסו. שלטונו של הורקנוס נמשך גם בתקופה של זעזועים פנימיים ברומא, כשיוליוס קיסר עלה לשלטון. בתקופת שלטונו של הורקנוס צבר אנטיפטרוס, יועצו, כוח רב עד כדי צורה מדאגת. הוא מינה את בנו, הורדוס, כמושל הגליל. הלה משל באזור זה באכזריות רבה והוציא להורג יהודים רבים, גם מבני המכובדים, שהביעו התנגדו לשלטון הרומי בארץ.

אנטיגונוס, בן נוסף של אריסטובולוס, הצליח למשוך אחריו את אנשי הגליל ויחד עם כוח לוחם פנה לכבוש את ירושלים. ההתקוממות המקומית לוותה בפלישה של הפרתים לסוריה, שנסכה אווירה של התפוררות של האימפריה הרומית. אנטיגונוס צר על ירושלים בה הסתתרו הורקנוס והורדוס. הורקנוס התפתה לצאת מהעיר בהצעה לניהול משא ומתן לשלום ונאסר. הורדוס הצליח לחמוק מהעיר הנצורה ולהגיע לרומא. ברומא הוא התקבל אצל אנטוניוס ואוקטווינוס. הללו היו מודאגים מפלישת הפרתים לסוריה ולכן הסכימו להמליך את הורדוס כמלך על ארץ-ישראל מטעמם.

הורדוס נשלח בראש צבא רומי כדי לכבוש את הארץ מידיו של אנטיגונוס. בשנת 37 לפנה"ס הוא צר על ירושלים, לאחר שכבר כבש את הגליל. לאחר כיבוש הארץ נשא הורדוס לאישה את מרים, מצאצאיו של אריסטובולוס. נישואים אלו היו מתוך אהבה אמיתית שרכש הורדוס למרים, אך גם כדי לקשור את הורדוס, אדומי במוצאו, עם מלוכת בית החשמונאים. למרות זאת, שנים מאוחר יותר תתעורר אצלו הפרנויה משלטון בית החשמונאים ותעביר אותו על דעתו. הורדוס הפרנואיד והלא שפוי יוציא להורג את אשתו, מרים, ואת אימה. בתקופת שלטונו נהנה הורדוס מקשרים טובים עם השלטון הרומאי. הורדוס כונה על ידם "מלך בעל ברית וידיד של העם הרומי". הוא קיבל משליטי רומא את הזכות להרחיב את ממלכתו. לשיא גדולתה הגיע ממלכתו של הורדוס בימי יורשיו וזו השתרעה על פני כל ארץ-ישראל, למעט הנגב ומישור החוף הדרומי, וכללה שטחים גם בעבר הירדן ובסוריה.


תקופת שלטונו של הורדוס בארץ-ישראל מאופיינת בתנופת בנייה רחבת היקף ובקנה מידה אדיר של הדר ופאר. לא לחינם זכה הורדוס לאחר מותו לכינוי "הורדוס הבנאי". במפעלי בנייה אלו הורדוס בנה מבצרים שנועדו גם להגן על הארץ במקרה של פלישות מבחוץ, אך גם כדי שישמשו מקומות מסתור במקרה של התקוממות ומרידה פנימית. דוגמא קלאסית לכך היא מצדה שהוקמה ליד ים-המלח. על גבעה מוגבהת ומישורית בצפון-מזרח הנגב הקים הורדוס מתחם מלוכה של פאר והדר. מפעלי בנייה אחרים נועדו לציבור הרחב, ובכלל זה גם לתושביה הנוכריים של הארץ. דוגמא קלאסית לכך היא העיר קיסריה. זו נבנתה מחדש בימיו של הורדוס בסגנון רומאי מובהק והוקדשה בשמה לקיסר אוגוסטוס. בקיסריה הוקמו תיאטרון, פורום, בתי מרחץ, מקדשים לתושביה הנכריים ושוק מסחר - הכל לפי הסגנון הרומי. בקיסריה נבנה גם נמל אדיר שסיפק פרנסה רבה לתושבי העיר ממסחר. מבנים ציבוריים רומאיים כדוגמת אלו שציינו נבנו בערים שונות ורבות בארץ ובכלל זה גם בירושלים.

בירושלים בנה הורדוס מבני פאר רבים. הוא בנה בה מבצרים, ארמונות נופש ופיתח את מפעלי המים. המתחם העירוני הגדול שבנה בה נקרא הרודיון וכלל מאגר מים גדול ובתי מרחצאות.

גולת הכותרת של בנייתו של הורדוס היא שיפוץ שערך בבית המקדש השני וההרחבות שנעשו במתחם עצמו. בית המקדש השני כבר היה קיים כחמש מאות שנה ודרש בדחיפות שיפוץ של המבנה וגם הרחבה בהתאם לכמות עולי הרגל הגדולה שהגיעה אליו מידי מועד של אחד הרגלים. בניית ארמון מפואר סמוך מאוד לבית המקדש, אך שלא נכלל בתחום קדושתו, אפשר להורדוס, שלא היה כהן ולא היה רשאי להיכנס לקודש הקודשים, לערוך פגישות במקום עם זרים נוכריים. זאת מבלי לפגוע ברגשות תושביה היהודיים של העיר.

הורדוס השתתף גם בבניית מבנים רומאיים בארצות השכנות, כמו סוריה, לבנון וטורקיה. שרידי רחוב ראשי מרוצף שהיה מעוטר בעמודי פאר נמצאו בעיר אנטיוכיה שבסוריה.

"מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין מימיו" (סוכה נא)

אין ספק שמפעלי הבנייה האדירים הללו נועדו גם כדי לנסות ולעורר רושם בלבם של בני העם היהודי כדי לרכוש את אהדם. אך בעיני העם היהודי הורדוס תמיד היה שליט זר עושה דברה של רומא. הם לא שכחו לו גם את אכזריותו ואת האלימות בה תפס את השלטון ובה גם ניהל את חיי משפחתו.

הורדוס נפטר בשנת 4 לפנה"ס, לא לפני שחזר ושינה את צוואתו לגבי יורשו, רצח את בנו אנטיפטר ושוב שינה את צוואתו וחילק את ממלכתו בין שלושה מבניו.

בחן את עצמך...


[ פרהיסטוריה: התקופה הפאלאוליתית | התקופה המסוליתית | התקופה הנאוליתית | התקופה הכלכוליתית | תקופת הברונזה הקדומה | תקופת הברונזה התיכונה | תקופת הברונזה המאוחרת | מאבות האומה ועד להקמת הממלכה: תקופת האבות | תקופת ההתנחלות | תקופת השופטים | מלכות שאול | מלכות דוד | תקופת בית ראשון: מלכות שלמה | הממלכה המפולגת | חורבן בית ראשון | תקופת בית שני: ימי עזרא ונחמיה | התקופה ההלניסטית | החשמונאים | ממלכת הורדוס | תקופת הנציבות הרומית | חורבן בית שני | מרד בר-כוכבא | גלות ישראל: תקופת המשנה והתלמוד | השלטון הביזנטי | הכיבוש הפרסי | הכיבוש הערבי | הממלכה הצלבנית | שלטון הממלוכים ]