תקופת המשנה והתלמוד

בשלהי המרד הגדול ברומאים היה נהיר וברור לרבי יוחנן בן זכאי כי המפלה היא וודאית ושתהיה גדולה. הוא עזב את ירושלים הנצורה, נפל בשבי הרומאים ולאחר מכן עבר לגור ביבנה. שם הוא הקים בית מדרש חדש והחל בהקמת מושב הסנהדרין שאמור להחליף את מושב הסנהדרין של ירושלים שפעילותו הופסקה והוא התבטל עם חורבנה של העיר. יורשו וממשיכו, רבן גמליאל, זכה ליחס טוב מהשלטונות הרומאיים. הללו אפשרו לו אף להקים קבוצות דת בערים נוספות כמו ציפורי וטבריה.

כשלון מרד בר-כוכבא הביא את הקץ גם על מושב הסנהדרין ביבנה. אנשי הסנהדרין שניצלו מהאימה ברחו לגליל. המרכז הרוחני של העם היהודי עבר עתה לגליל ונדד שם בין מספר ישובים (ציפורי ובית שערים) עד שעבר סופית לטבריה.

רבי יהודה הנשיא מונה לנשיאות מוסד הסנהדרין ועסק בכתיבת המשנה. כתיבת המשנה הייתה מפעל רוחני מפואר שהעסיק את רבי יהודה הנשיא ברוב זמנו. המשנה כוללת העלאה לכתב של כל ההלכות שעד כה הועברו בעל-פה מדור לדור.

כאמור בתקופה זו זכו יהודי הארץ להקלות משמעותיות רבות הן מבחינה כלכלית והן מבחינה דתית. הם הורשו לנהל אורח חיים דתי ואף לעלות לירושלים, אם כי לא לגור בה בקביעות.

שיפור זה במצבם של היהודים עתיד להשתנות עם עליית כוחה של הנצרות והפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית. בתחילת דרכה של הנצרות היא הייתה קרובה ליהדות והנוצרים הראשונים, על אף שנבדלו מהיהודים ופרשו מהם עדיין היו קשורים אליהם חברתית ומוסרית. אך לאחר החורבן ולאחר כשלון מרד בר-כוכבא העמיק השבר והניתוק בין שתי הקבוצות השונות. הנוצרים, שקראו לעצמם היהודים האמיתיים, לא נטלו חלק במרד ועל כן נחשבו כבוגדים בעיני היהודים. במהלך המאות השלישית והרביעית נטו הנוצרים להפיץ את דתם מחוץ לארץ-ישראל. לאחר שאומצה הנצרות, על-ידי הקיסר הרומי קונסטנטינוס, כדת הרשמית של האימפריה הרומית הורע מצבם של יהודי הארץ. הממסד הנוצרי העולה שאף להפיץ את הנצרות בקרב כל העמים ולרכוש מה שיותר מאמינים. בייחוד נחשבו היהודים כמטרה ראשונה, שיכירו בטעותם ובכך יצדיקו את קיומה של הדת החדשה.

כדי להקשות על חייהם הוחזרו הגזירות הישנות על היהודים בארץ-ישראל והללו נאכפו כעת בקפידה.

הקיסר הרומי קונסטנטיוס השני, הצר את חייהם של היהודים בארץ-ישראל. החיים היו הפכו לקשים עבור היהודים עד שבשנת 351 לספירה פרץ מרד עלום נוסף כנגד השלטון, שעליו לא ידועים פרטים רבים. המרד דוכא במהירות ולא לווה במעשי נקם נוראיים. בעשרות השנים הבאות ידעה האוכלוסייה היהודית של הארץ גזרות וביטול גזרות על-ידי שליטיה השונים של ביזאנטיון. בתקופה זו התבססה הנצרות בארץ, האוכלוסייה הנוצרית גדלה והוקמו כנסיות ומנזרים רבים, בעיקר בערי הנגב.

בחן את עצמך...


[ פרהיסטוריה: התקופה הפאלאוליתית | התקופה המסוליתית | התקופה הנאוליתית | התקופה הכלכוליתית | תקופת הברונזה הקדומה | תקופת הברונזה התיכונה | תקופת הברונזה המאוחרת | מאבות האומה ועד להקמת הממלכה: תקופת האבות | תקופת ההתנחלות | תקופת השופטים | מלכות שאול | מלכות דוד | תקופת בית ראשון: מלכות שלמה | הממלכה המפולגת | חורבן בית ראשון | תקופת בית שני: ימי עזרא ונחמיה | התקופה ההלניסטית | החשמונאים | ממלכת הורדוס | תקופת הנציבות הרומית | חורבן בית שני | מרד בר-כוכבא | גלות ישראל: תקופת המשנה והתלמוד | השלטון הביזנטי | הכיבוש הפרסי | הכיבוש הערבי | הממלכה הצלבנית | שלטון הממלוכים ]