מלכות שאול

שמואל הרואה כיהן כשופט לישראל בתקופה סוערת וקשה ביותר. בתקופתו הצליחו הפלישתים להתפשט מזרחה מעבר לשפלת ההר. השתלטותם באה בעקבות קרב גדול שנערך בין שני הצבאות. הישראלים נערכו באבן-העזר והפלישתים נערכו באפק. כארבעים אלף איש אבדו לישראל והם הפסידו במערכה. בני ישראל קיוו כי הוצאת ארון הברית תושיע להם, אך הוצאתו לשדה הקרב לא עזרה לשנות את התוצאה. בנוסף למפלה הצבאית כעת גם ארון הברית נפל בשלל לידי הפלישתים.

רק אחרי עשרים שנה באה תגובת נגד מוצלחת ראשונה. שמואל אסף אנשים ויחד הם הכו את הפלישתים והניסו אותם עד לנקודה בין המצפה ובין השן. שמואל הניח אבן בנקודה זו וקרא לה אבן עזר כי:

"ויקח שמואל אבן אחת וישם בין-המצפה ובין השן
ויקרא את-שמה אבן העזר ויאמר עד-הנה עזרנו
יהיה" (שמואל א ז, יב)

אחרי התקפה זו היה שקט לישראל מהפלישתים. אך לפי הכתוב מאוחר יותר מסתבר ששקט זה לא היה מלא או הסתיים באחרית ימיו של שמואל.

שמואל הזדקן ושני בניו חטאו חטאי מוסר ואכזבו. העם שראה שלא יהיה מי שיכנס לנעליו של שמואל ביקש שימונה לו מלך כמו לכל שאר העמים. שמואל נשא נאום בו הזהירם כי המלך יתבע מהם דרישות, ישעבד אותם, את בנותיהם, את רכושם וכו'. זה לא עזר, העם דרש מלך.

שאול בן קיש הצעיר יצא לחפש את אתונות אביו שהלכו לאיבוד. משלא מצא את האתונות פנה, בעצת בן לווייתו, לשמואל הרואה. בהוראת אלוהים המליכו שמואל לנגיד על ישראל. עליו נאמר כי במקום האתונות הוא מצא מלוכה. אך נראה כי המלכתו בפועל באה רק לאחר הצלחת משימתו הצבאית הראשונה כמנהיג העם, עדיין בדרגת שופט כשופטים שלפניו.

משימתו הצבאית הראשונה של שאול הייתה הצלת אנשי יבש הגלעד מידי בני עמון ומנהיגם נחש. התקפתו הצבאית הסתיימה במפלה גדולה של בני עמון. או אז הומלך שאול על-ידי העם למלך ראשון על ישראל.

בקרב מכמש נגד הפלישתים התוצאה הייתה עגומה ביותר.הפלישתים, בכוח רכב רב, הרחיבו את תחום שלטונם על חשבון שבטי ישראל בשלושה כיוונים:

"ויצא המשחית ממחנה פלישתים שלשה ראשים
הראש אחד יפנה אל-דרך עפרה אל-ארץ שועל |
והראש אחד יפנה דרך בית חרון והראש אחד
יפנה דרך הגבול הנשקף על-גי הצבעים המדברה"
(שמואל א יג, יז-יח)

הפלישתים שלטו למעשה בארץ ומנעו מישראל כל שימוש בברזל לעבודת החקלאות לבל יהפכו את כלי העבודה לכלי מלחמה.

מאוחר יותר ארגנו שאול ובנו יונתן את העם והכו בחזרה את הפלישתים עד בית און. גם את עמי העברים שמעבר לירדן הם הכו בהצלחה, כך את מואב, אדום, בני עמון וגם את העמלק. אך את העמלק הוא לא הכרית לגמרי וחמל על רכושו ולקח כשלל את הצאן והמקנה בניגוד למצוות אלוהים.

ממלכת שאול

שאול קבע את בסיסו הפוליטי והצבאי בראש גבעת בנימין. גבעה שמאוחר יותר תשא את שמו ותיקרא גבעת שאול.

בעמק האלה נערך הקרב בו הביס דוד, נער אדמוני וקטן מידות, את גלית הפלישתי והגדול. אחרי הניצחון הגדול של ישראל על הפלישתים הפך דוד לבן בית אצל שאול ונערץ על ידי בנו של שאול, יהונתן. אך ניצחון זה גם הביא צרה לדוד. העם העריץ אותו ואף האדיר אותו על פני שאול:

"ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול באלפו
ודוד ברבבותיו | ויחר לשאול מאוד ... נתנו לדוד רבבות
ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה" (שמואל א יח, ז-ח)

שאול קינא לדוד וגם חשש שהוא ייקח ממנו את המלוכה. מעמדו של דוד בדרום הארץ עלה כאשר הוא שחרר את הישוב קעילה מעול הפלישתים. הפלישתים שישבו בה היו עורכים תקיפות ביזה בבני ישראל. שאול המלך התכונן לבוא ולהשיב מלחמה, אך דוד הקדימו. הפלישתים שהתכוננו לבואו של שאול מצפון הופתעו מההתקפה מכיוון מזרח. הישוב קעילה בו ישבו הפלישתים שוחרר על-ידי דוד ואנשיו בניצחון צבאי מזהיר. אך שמחתם הייתה קצרה. שאול וצבאו הגיעו בכל-זאת לישוב המשוחרר ובכוונתם להכות בדוד ואנשיו.

דוד נאלץ לברוח מבעוד מועד ולהסתתר במדבר יהודה. שאול רדפו עד שם. בלית ברירה מצאו דוד ונאמניו מחסה אצל אכיש מלך גת. שם הוא ישב בצקלג, אחת מערי הספר, וארגן לחימות נגד שבטי העמלק.

בינתיים התארגנו הפלישתים לכבוש את ערי עמק יזרעאל ונאספו בצפון. מולם, בגלבוע, נאספו בני ישראל בראשות שאול המלך. בקרב קשה זה הובס צבא ישראל ושאול ושלושת בניו נהרגו בקרב. תם עידן מלכות שאול.

[ חזרה לראש העמוד ]

[ עמוד הבית | אודות | זכויות יוצרים | מפת האתר ]