מלכות שלמה

שלמה המלך ירש מאביו, דוד המלך, ממלכה רחבה, יציבה ומאורגת היטב. בטחונה של הממלכה היה מובטח בזכות העובדה ששכניה באזור היו טרודים כל אחד בעניינו שלו. מצרים סבלה ממלחמות פנימיות, ממלכת החיתים בצפון הייתה בשלבי התפוררות ובבל ואשור הרחוקות יותר סבלו מהתקפות של ממלכת ארם. בתקופה שקטה זו לא נותר לשלמה אלא לדאוג לפיתוחה ובניינה של הממלכה החדשה. שלמה הרחיב את עסקי המסחר עם השכנה מצפון, ממלכת צידון, וייבא לארץ-ישראל את ארזי הלבנון כחומר גלם לבנייה.

"ויהוה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר-לו ויהי שלֹם
בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם" (מלכים א ה, כו)

בדרום נתקיים מסחר עם ארץ מצרים שאיתה גם נכרת ברית שלום.

בנוסף למסחר הענף שהעשיר את הארץ בחומרי גלם שחסרו לה העמיק שלמה את המיסוי על שבטי ישראל. המיסוי נערך על ענף החקלאות, ועל גידול המקנה והצאן. מערכת ניהול המיסוי שופרה וגובה המיסוי עצמו העמיק עוד יותר מאשר בימיו של דוד על מנת שיוכל שלמה לממן את פרויקטי הבנייה החדשים.

"ולשלמה שנים-עשר נצבים על-כל-ישראל
וכלכלו את-המלך ואת-ביתו חֹדש בשנה
יהיה על-אחד לכלכל" (מלכים א ד, ז)

בתחום הבנייה גולת הכותרת היא כמובן בניית בית המקדש בירושלים והרחבתה של העיר עצמה והפיכתה למרכז רוחני ודתי לעם ישראל (ובעתיד לעולם כולו). בנוסף, דאג שלמה המלך גם לביצורם של ערים שונות בארץ, ביניהן ניתן למנות את העיר מגידו ואת העיר חצור.

"וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה
לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא
ואת חֹמת ירושלם ואת-חָצֹר ואת-מְגִדוֹ
ואת גָזֶר" (מלכים א ט, טו)

מערכת גביית המיסוי היעילה שהופעלה בימיו של דוד החלה להכביד על חייהם של השבטים לאחר שהיא הורחבה והועמקה בימיו של שלמה. אך הבעיה והסכנה הראשית במיסוי הייתה בכך שלא כל השבטים נטלו בעול המיסים באופן שווה. הארץ אמנם חולקה לשנים-עשר חלקים מבחינת ניהול המיסים כדי להתאים לשנים-עשר חודשי השנה, אך חלוקה זו לא הייתה קשורה כלל לחלוקת הארץ לנחלות השבטים. שבט יהודה אשר היה מיוחס בימיו של דוד זכה לפטור מלא ממיסים. שלמה המלך לא ראה את הסכנה שבהפליה זו בין השבטים והשאיר את מצב המיסוי המעוות הזה על כנו.

[ חזרה לראש העמוד ]

[ עמוד הבית | אודות | זכויות יוצרים | מפת האתר ]