תותח
לפני קריאת פרק זה מומלץ לקרוא את הפרק הדן בגילוי אבק-השריפה.
מבוא
באופן כללי, ארטילריה היא שם כולל לכלי מלחמה המנצלים את התפשטות פליטת הגזים מפיצוץ אבק-שריפה או חומר-נפץ אחר לשם העפת עצמים כדי לפגוע במטרה רחוקה. בתחום זה נכללים התותח, ההוֹבִיצֶר והמרגמה. ההבדל בין השלושה הוא במבנה שלהם, באופי הפעלתם ובקו מסלול מעוף המטול שהם מטילים.
פרק זה דן בהמצאת התותח.
התותח
התותח יורה את הרֶגֶם שהוא יורה במסלול המקביל לקרקע, פחות או יותר. משום כך, כדי לפגוע במטרה אופקית רחוקה חייב הרגם לעזוב את לוע הקנה במהירות גבוהה מאוד. אחרת כוח המשיכה של כדוה"א יגרום לנפילתו לקרקע מוקדם מידי. הקניית מהירות פליטה גבוהה משמעה שימוש בכמות גדולה של חומר נפץ היוצרת פיצוץ גדול.
כדי לעמוד בפיצוץ הגדול על קנה התותח להיות עבה מאוד. בנוסף לעוביו על קנה התותח גם להיות ארוך יחסית, זאת כדי להקנות יציבות מעוף למטען הנורה ממנו. קנה התותח אם כן הוא כבד מאוד ונמצא בקו ישר במקביל לקרקע, או מוטה בזווית קטנה מאוד כלפי מעלה.
את התותח הכבד צריך להביא לשדה הקרב. ניוד התותח התבצע על גבי עגלות סוסים. ירי בתותח יוצר כוח רתע חזק לאחור. בגלל הרתיעה החזקה לא ניתן להשתמש בתותח על גבי עגלת סוסים לא יציבה, מחשש שזו תתהפך בעת הירי. התותח הורד מעגלת הסוסים ובעזרת מתקן עץ דו-גלגלי, שעליו הוא היה מותקן ניתן היה להציבו בשדה הקרב בעמדת הירי. תותח זה נקרא תותח-שדה.
עם הזמן עבר השימוש בתותח-השדה מן העולם ומחליפו הוא תותח-הטנק. הטנק הוא כלי הנעה מכאני כבד מאוד שיכול לספוג את כוח הרתע מהתותח המוצב עליו. כיום השימוש בתותח כתותח-שדה הוא מועט ביותר והשימוש בתותח על גבי טנק הוא השימוש הרווח.

תותח על גבי הטנק מרכבה
בעת העתיקה
אל היתרון של הארטילריה נחשף עוד האדם הקדמון ביום בו הוא הרים את האבן הראשונה וזרק אותה כדי לפגוע בחיית צייד או באויב. היכולת לפגוע ממרחק רב מבלי להיות חשוף לפגיעות מהצד הנפגע קסמה לאנשי צבא מאז ומתמיד.
תחילה שוכללה היכולת לזרוק אבנים למרחק רב בכוח הזרוע, כמו למשל בעזרת הרוגטקה.
ויקח משם אבן ויקלע..." – שמואל א' יז, מט
לאחר-מכן נולדו החץ והקשת.
ויגדל וישב במדבר
ויהי רֹבה קשת" – בראשית כא, כ'
השיטה שוכללה ובמרוצת הזמן נבנו אמצעי לחימה מכאניים שונים. הבולט שבהם הוא הבַּלִיסְטְרַה (catapult) שהומצא ביוון העתיקה ושוכלל על-ידי הרומאים. הבליסטרה פועל על אותו עיקרון של הקשת. בעזרת מנוף יכול מפעיל המתקן למתוח ולכרוך את חבל הקשת סביב גלגל עץ. מתיחת וכריכת הקשת אוגרת את האנרגיה הרבה שהשקיע המפעיל לאורך זמן. כשברגע אחד משוחררת הקשת ממתיחתה משוחררת גם האנרגיה הרבה שנאגרה ומטול הירי מושלך באוויר. מטול הירי יכול להיות חיצי עץ בעלי קצה ברזל מחודד, סלעי אבן כבדים או כדורים חלולים המכילים חומר בעירה.
הבליסטרה מופעלת בכוח השרירים, לכן היא מוגבלת מאוד בטווח הפגיעה שלה שיכול להגיע עד לכמה מאות מטרים בלבד. כדי להשיג טווח גדול יותר ויכולת להשלכת מטענים כבדים יותר נדרש אמצעי הפעלה אחר.
בעוד באירופה היו עסוקים בפיתוח סוגים שונים של בליסטראות היו הסינים הראשונים לנצל את האנרגיה הטמונה באבק שריפה לירי לרחוק. המתקן הארטילרי הסיני היה מאגד של מספר רב של קנים. בכל קנה חלול הונח מקל במבוק שבקצהו חץ בוער או חץ ברזל מחודד. לתוך כל קנה הוכנסה ערימה קטנה של אבק-שריפה בתחתיתו. בתחתית הקנה היה פתח קטן דרכו הושחל קצהו של פתיל. לשם הפעלת המתקן הוצתו כל קצוות הפתילים. קצוות הפתילים היו מחוברים יחד כדי שהצתת כל הפתילים תתבצע בו-זמנית ובקלות.
ארטילריה סינית
קצוות הפתילים הוצתו ובערו עד לקצותיהם שבתחתית הקנים. כך הובער אבק-השריפה ופליטת הגזים הדפה החוצה בעוצמה את מקל הבמבוק או החץ במסלול ירי מעוקל.
התותח הראשון
במאה ה-11 הועתקה שיטת הארטילריה הסינית לאירופה, ככל הנראה מהפולשים המונגולים שהעתיקו אותה קודם לכן מהסינים. התותחים הראשונים באירופה יוצרו תחילה מקורות ברזל מלבניות שכופפו וחוברו יחדיו והודקו כמו חבית. מכאן כינויו הלועזי של התותח, "רובה חבית", הניתן לו משום דמיון צורתו לחבית (gun barrel, gun - רובה ו- barrel - חבית). בתקופת ימי-הביניים נבנו מגדלי כנסייה רבים ובהם פעמון גדול וכבד. תותחי הברזל הכבדים הראשונים נבנו בחלקם מפלדה שנלקחה מפעמוני כנסייה ישנים. מאוחר יותר ייבנה התותח מיציקת ברונזה בה נקדח חור לכל אורכה וחלל גלילי סולק ממנה כדי ליצור את חלל הקנה. מכאן שמו המודרני האנגלי של הכלי הצבאי החדש מהמילה הלטינית של קנה cannon (קאנון).
התותח הפרימיטיבי הפשוט היה עשוי יציקת ברזל כבדה ובצורת חרוט או פעמון. החלק האחורי והצר של התותח היה סתום. אל תוך צידו השני, הרחב יותר והפתוח הכניסו אבק שריפה. אחרי הכנסת אבק השריפה היו מגלגלים פנימה את מטול הירי שיכול להיות כדור ברזל או אבנים או רסיסים חדים או כל שילוב שלהם. כדי לירות בתותח היה על היורה להצמיד מוט ברזל לוהט או פתיל לוהט אל נקב קטן שנקדח בקצהו האחורי. החום הרב הצית את גרגירי אבק השריפה שנפלו בתוך הנקב. לאחר שהוצתה, הציתה כמות אבק-השריפה המזערית שבנקב את כמות אבק-שריפה הראשית שבתחתית הקנה. פיצוץ אבק השריפה יוצר גזים רבים שנפלטים בכוח החוצה מהתותח תוך שהם פולטים ומעיפים לרחוק את מטול הירי.
מבנה תותח
מטול הירי כלל תחילה אבנים כבדות ולאחר מכן גם יציקות ברזל בצורת כדור. כדי שהירי יהיה יעיל נדרש שהכדור יאטום באופן מושלם את קנה התותח. בעזרת התאמה מלאה של הקליע הכדורי לקנה משיגים שני דברים. חסימת רווח בין הכדור הנורה לקנה מונעת בריחה של פליטת גזים, כך שכל תוצר כוח הפיצוץ מנוצל במלואו להנעת הקליע בעוצמה המרבית. התאמה של קליע הכדור לקנה התותח מאלצת את הכדור לנוע בקו ישר בצאתו מהקנה, כך שמסלול מעוף הקליע הוא צפוי ומדויק.
באותה תקופה לא היו האמצעים הטכנולוגיים כדי לייצר כדורי ברזל מושלמים המתאימים התאמה מלאה לקנה התותח. כדי להשיג את ההתאמה המלאה נדחקו כדורי הברזל לתוך קנה התותח בכוח, כשהם מהודקים היטב בעזרת סמרטוט בד או קש יבש. פעולת הטעינה הפכה לאיטית ומתישה.
פליטת הגזים המהירה מתוך התותח קדימה יוצרת כוח רתע נגדי לכיוון ההפוך. כוח הרתע חזק מאוד והוא עלול להעיף את התותח עצמו ממקומו, למרות כל כובד משקלו. בתותחים הראשונים השתמשו למטרת הגנה וגם למטרת התקפה. בתפקידם להגנה הושמו התותחים מעל לחומה המקיפה את המתחם המוגן. כדי להתגבר על כוח הרתע ולמנוע תנועה של התותח לאחור נוספה יציקה של בליטת ברזל בקנה התותח, בחלקו התחתון. בליטה זו הוצמדה לחומת האבן כך שחומת האבן הענקית תספוג את כוח הרתע ותמנע את רתיעת התותח לאחור.
תותח עם בליטה
באמצע המאה ה-13 הומצא דגם קטן מאוד של התותח. תותח קטן זה נ יתן היה ממש לאחוז ביד בעזרת מוט אחיזה מעץ שחובר אליו. בגלל צורת אחיזתו נקרא תותח זה בשם תותח-יד (hand-gun), והוא מהווה את אביו הקדמון של הרובה.
התותחים הראשונים היו עשויים יציקה כבדה ואי אפשר היה לשאתם אותם ידנית. כדי להביאם לשדה הקרב הם הוסעו על גבי עגלות עץ שנמשכו בעזרת סוסים. לאחר שנבנו תותחים קטנים יותר ניתן היה למקם את התותח על עגלת עץ פשוטה עם גלגלי עץ קטנים ועבים שיוכלו לשאת את כובד המשקל של העגלה עם תותח. כדי להתגבר על כוח הרתע המופנה לאחור נוצקו שתי בליטות ברזל משני צידו של התותח כך שייתפס היטב בעגלה. העגלה חופשית לנוע לאחור מכוח הרתע רק עד למרחק מסוים. משטח עץ מעוגל משמש כמדרון עלייה לעגלה. העגלה נעה לאחור מכוח הרתע עולה קצת במדרון העלייה ונופלת שוב חזרה לאותו מקום, כשהיא מוכנה לירי הבא. מכיוון שמיקום העגלה לא השתנה בהרבה נשמר כיוון הירי שלה לאותו מקום בקירוב.
תותח על עגלת עץ
קצב הירי מהתותח היה נמוך מאוד. כל פעולת ירי בתותח הצריכה רצף של פעולות. אחרי כל ירי נדרש לוודא היטב את כיבויו של כל אבק-השריפה השרוף שבתחתית קנה התותח לפני הכנסת אבק-שריפה חדש עבור הירי הבא. מדידת כמות מתאימה של אבק שריפה ושפיכתה לתוך פתח הקנה. דחיקת מטען הירי מטה לכל אורך הקנה כשפיסת בד משמשת לאטימה ארכה זמן רב. חישוב מסלול הירי והעלאת או הורדת זווית הכינון של התותח בהתאם גם ארכה זמן. כל הפעולות האלו נדרשו עוד לפני פעולת הירי עצמה. צוות של אנשים נדרש על-מנת לאייש את עמדת התותח. למרות כל זאת, התוצאה הסופית הייתה מרשימה לתקופתה. חומות אבן ומגדלי שמירה התמוטטו וקרסו ממתקפת התותחים.

מראה כללי | תרשים
תותח על עגלת-עץ
לא הייתה חומה עבה דיה בכדי לעמוד בפני הנשק החדש. טירות ומבצרים החלו אט אט לאבד מחשיבותם כנכס צבאי. במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית קמו מבנים חדשים בעלי צורת כוכב. מבנה בצורת כוכב מורכב מחיבור קירות בזווית קטנה המקשה על פגיעת התותחים.
הכוח הצבאי של התותחים היה ברור ויחידות ארטילריית שדה הוקמו בצבאות שונים באירופה. התותחים נבנו בגדלים שונים. ככל שהתותח בעל קנה ארוך יותר כך הוא יכול לירות קליעים למרחק רב יותר. ככל שקוטרו של התותח גדול יותר כך הוא יכול לירות קליעים גדולים וכבדים יותר שיגרמו להרס רב יותר. לקראת סוף ימי-הביניים נבנו יותר ויותר תותחים בעלי מידות גדולות. גם תפוצתם של התותחים התפשטה הרבה מעבר ליבשת אירופה. מגוון הגדלים יצא מכלל שליטה ועלה הצורך בהכנסת מספר מצומצם של גדלים. התווית מספר מצומצם של גדלים יאפשר ייצור, תיקון והחלפת חלפים איכותית, זולה ומהירה יותר.
תקופת הרנסאנס
הירי של התותחים הראשונים לא היה מדויק והיה יעיל רק לטווח קצר. משום כך, הדגמים הראשונים לא התאימו לשימוש בשדה הקרב בו מסתובבים פרשים מהירים. יעילותם בשדה הקרב היה יותר פסיכולוגית ופגיעה מוראלית מאשר פגיעה פיזית. לעומת זאת, בשדה הקרב הימי הייתה לתותחים הראשונים יעילות משמעותית מתחילת הופעתם. הספינה מתנדנדת על גלי הים, כך שכיוון ודיוק לעבר המטרה הם בלתי אפשריים וחסרי משמעות ממילא. לפני הופעת התותח היו מתרחשים קרבות הים בעזרת ירי חיצים והשלכת חפצים עד להתקרבות שתי הספינות. כששתי הספינות היו מתקרבות אחת לשנייה עד לידי נגיעה יכלו הלוחמים לעבור מספינה לספינה ולהילחם בחרבותיהם. הופעת התותח נתנה את היתרון בהארכת טווח הפגיעה של הספינה. ספינה עם תותח יכולה הייתה להתחיל את הקרב מוקדם יותר, לפגוע בספינת האויב ולהטביע אותה ממרחק רב.
משקל התותחים היה כבד מאוד והכתיב בנייה של ספינות עץ גדולות יותר המסוגלות לשאת מטען זה. שורת תותחים וחרכי ירי הופיעו משני צידי הספינה. ציים גדולים של ספינות קרב כבדות נבנו בהולנד, ספרד, צרפת ואנגליה. זו האחרונה הקימה בתחילת העת החדשה את האימפריה הבריטית הגדולה גם הודות לצי הספינות הכביר שלה שיכול היה לשאת תותחים כבדים.
על הספינה לא חובר התותח לגוף הספינה כדי שהרתע ממספר תותחים היורים יחדיו לא יטלטל את הספינה בצורה מסוכנת. השטח מאחורי התותח היה פנוי והתותח הכבד היה חופשי לנוע לאחור. תנועת התותח לאחור נוצלה כדי לטעון אותו מחדש מלוע הקנה אחרי כל ירי לקראת ירי נוסף.
למרות הופעתם של רגמים בעלי חומר-נפץ עדיין היה בשימוש ירי של כדורי ברזל כבדים. לכל אחד מסוגי הרגמים הללו נדרש תותח אחר. כדי להיפטר מהצורך בייצור, שינוע והפעלה של תותחים שונים פותח בצרפת באמצע המאה ה-19 תותח המסוגל לירות סוגי רגמים שונים. היה זה תותח-שדה בשם נפוליאון 12-ליטראות (Napoleon 12-pounder). תותח-שדה זה זכה לשימוש נרחב במלחמת האזרחים האמריקאית.
מלחמות נפוליאון
התותח נפוליאון 12-ליטראות נקרא על שמו של לואי-נפוליאון השלישי. אך גם לקודמו, נפוליאון בונפרטה, שהיה דודו, היה מגוון מספק של תותחי-שדה. למעשה, את הצלחתו הצבאית חייב נפוליאון בונפרטה במידה מסוימת לכוח הארטילריה של צבא צרפת בתקופתו. נפוליאון, שבעברו הצבאי היה קצין תותחנים, ידע להעריך נכונה את כוח הארטילריה בשדה הקרב המודרני. מסע כיבושיו של נפוליאון בונפרטה הנו דוגמה מצוינת לשימוש בארטילריה בשדה-הקרב המודרני.

תותח נפוליאון
מסע כיבושיו של נפוליאון הגיע גם למזרח-התיכון. ב-19 למאי 1978 הגיעו נפוליאון עם צי אוניות עמוסות בחיילים וכלי-נשק לחופי מצריים. למרות שמצרים נכבשה, הפך המסע לכישלון, כאשר הצי הבריטי בהנהגת האדמירל נלסון השמיד את הצי הצרפתי במקום עגינתו שם. נפוליאון החליט לנוע עם צבאו המבודד והמנותק לכיבוש ארץ-ישראל. ב-6 לפברואר 1979 יצא הצבא הצרפתי ממצרים אל ארץ-ישראל. לאחר שכבש את אל-עריש המשיך נפוליאון בראש צבאו צפונה. חומת יפו נבקעה מול תותחיו והעיר נפלה לידיו.
נפוליאון המשיך עוד צפונה וכבש גם את חיפה. אך הוא נחל כישלון צרוב כאשר אוניותיו שהובילו תותחי מצור כבדים ממצרים נתפסו על-ידי הבריטים. תותחים אלו נועדו לבקע את חומות העיר עכו ואת שאר ביצוריה, אך במקום זאת הם הפכו לשמש את תושבי המקום בהגנת עירם. תותחי מצור כבדים הגיעו בסוף לידי הצרפתים בדרך היבשה, אך גם אלו לא הצליחו לעזור ולהכריע את הקרב לטובתם. שבעה ניסיונות התקפה ערך נפוליאון עם צבאו על חומות העיר עכו אך לא יכול היה להפילן. תושבי העיר זכו לתגבור וסיוע מהבריטים, בעוד שהצרפתים סבלו מחוסר אספקה ומרוח-לחימה ירוד. לבסוף, וויתר נפוליאון על כיבושה של עכו ונסוג לאחור. מאוחר יותר, בזמן גלותו באי סנט הלנה, יטען נפוליאון כי "אם עכו הייתה נופלת, הייתי משנה את העולם".
מלחמות העולם הראשונה והשנייה
במלחמת העולם הראשונה הופיעו תותחי הטנקים בשדה-הקרב והוכחה יעילותם. במלחמת העולם השנייה נמשך המעבר מתותחי-השדה הפשוטים והחשופים לטובת הטנקים הממוגנים ותותחיהם.

תותח ממוכן
במלחמה העולם השנייה גם גדל באופן משמעותי חלקו של שדה-הקרב האווירי. כדי להתגונן ממטוסי האויב פותחו תותחים נגד-מטוסים שמטרתם לפגוע בכלי הטיס המנמיכים לטוס. חשיבותם של תותחי הנ"מ הייתה בעיקר על גבי נושאות המטוסים החשופות והפגיעות מן האוויר.
מלחמת העצמאות
יום לפני עזיבת הבריטים את הארץ הוברחו ארצה חמישה תותחי-שדה צרפתיים ישנים, מתקופת מלחה"ע הראשונה, מסוג Canon de 65M. הללו היו בעלי מראה מיושן מאוד, כאילו היו מתקופתו של נפוליאון בונפרטה עצמו. מסיבה זו הם זכו לכינוי החיבה נפולאונצ'יקים. מיד עם הגיעם ארצה הובהלו התותחים צפונה והשתתפו בקרב על הגנת דגניה והדיפת הכוחות הסוריים אל מחוץ לשטחי ארץ-ישראל.
העידן המודרני
תותח-השדה כמעט וחלף מן העולם ואת מקומו תופס ההוביצר. ההוביצר מורכב גם על הטנקים החדישים ומאפשר להם להגיע לטווחי ירי גדולים מאוד. על ההוביצר ניתן לקרוא בפרק הדן בהמצאה זו.
סיכום
להלן טבלה המציינת דגמי תותחים שונים וחשובים:
שנה | סוג | שם | ארץ | טווח מרבי | סוג פגזים |
---|---|---|---|---|---|
1853 | תותח-שדה | Napoleon 12 pounder | צרפת | 1.5 ק"מ | 121 מ"מ |
1906 | תותח-שדה | Canon de 65M נפוליאונצ'יק | צרפת | 6.5 ק"מ | 65 מ"מ |
1933 | תותח נ"מ | FLAK 18 | גרמניה | 12 ק"מ | 88 מ"מ |

לשנים: 1990-2000
[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]

[  עמוד הבית  |  אודות  |  זכויות יוצרים  |  מפת האתר  ]