המצאת מנוע הקיטור

ווסת צנטריפוגלי

מנוע הפעולה-הכפולה היה פריצת דרך בכך שהגדיל את כוחה של המכונה וייצב את אופן פעולתה לאורך כל מחזור הפעולה השלם שלה. בנוסף, שכלל וואט את מנוע הקיטור כאשר הוסיף לו, בשנת 1788, את הווסת הצנטריפוגלי. הווסת הצנטריפוגלי מאפשר לשלוט על על כמות אספקת הקיטור למנוע בהתאם למהירות סיבוב הגלגל. כלומר, הווסת מאפשר לשמור על מהירות סיבוב קבועה של הגלגל, תוך הקטנת או הגדלת כמות הקיטור הנכנסת למנוע.

ווסת צנטריפוגלי

הווסת מורכב משתי גולות מתכת אשר מחוברות, כל אחת, בעזרת שתי זרועות לציר ראשי. הזרועה העליונה של כל גולה מחוברת לציר הראשי ישירות. הזרועה התחתונה של כל גולה מחוברת לאותה טבעת הנעה בחופשיות, מעלה מטה, לאורך הציר הראשי. הציר הראשי מחובר בתחתיתו לגלגל. גלגל זה מחובר בעזרת רצועה לגלגל המסתובב של המנוע. כשגלגל המנוע מסתובב, הרצועה המקשרת נעה והציר הראשי של הווסת מסתובב גם הוא. מהירות הסיבוב של הציר הראשי גורמת לשתי הגולות להתרחק ממנו בכיוון אופקי. מידת התרחקותם של הגולות נקבעת בהתאם למהירות הסיבוב של הציר, כלומר ביחס לכוח הצנטריפוגלי המופעל עליהם. מידת התרחקותן של הגולות מהציר הראשי קובעת את מיקומה בגובה של הטבעת. ככל שהטבעת עולה בגובה כך השסתום המאפשר את כניסת הקיטור למנוע נסגר.

ככל שמהירות הסיבוב גבוהה כך הטבעת עולה גבוה יותר. ככל שהטבעת עולה גבוה יותר כך השסתום נסגר יותר ומאפשר לפחות קיטור להיכנס למנוע. הפחתה בכמות הקיטור הנכנסת למנוע גורמת לירידה במהירות הסיבוב. כך מושגת שליטה במהירות הסיבוב והיא מתייצבת סביב ערך מסויים.

לפרק הקודם | לפרק הבא

לשנים: 1990-2000

■...■...■...■...■ | שלום | ■...■...■...■...■

[ חזרה לראש העמוד ]

[ עמוד הבית | אודות | זכויות יוצרים | מפת האתר ]