המצאת המכונית

מנוע בנזין בעל בעירה פנימית

על-אף שמנוע הגז בעל הבעירה הפנימית של לנואיר זכה להצלחה רבה הוא לא התאים לשימוש עבור הנעת כלי-תחבורה קטן. לנואיר ניסה אמנם להרכיב את המנוע על כלי נייד, אך זה נע באיטיות ובחוסר יעילות כלכלית. המנוע של לנואיר כן התאים להשטה של סירות ממונעות. את עיקר הצלחתו הוא קצר, כאמור, כמנוע נייח במפעלים שונים. במפעלים לא הייתה בעיה של אספקת גז סדירה מתוך מיכלים גדולים, בעיה אשר צצה בבניית מנועים ניידים.

כדי שניתן יהיה לבנות מנוע בעירה פנימית נייד הובן כי יש צורך במקור אנרגיה אחר מאשר גז. הראשון להבין זאת וגם ליישם פיתרון לבעיה זו היה, ככל הנראה, ממציא יהודי ממוצא גרמני בשם

זִיגְפְרִיד מָרְכּוּס (Siegfried Marcus)

.

מרכוס נולד ב- 18 לספטמבר 1833, בעיירה מאלכין (Malchin) הנמצאת צפונית-מערבית לברלין. כבר בגיל 12 הוא זכה להכשרה מכאנית מעשית בהמבורג. בגיל 17 הוא הועסק בחברה שהניחה קווי טלגרף. מאוחר יותר, הוא שימש בברלין כיועץ טכני לגרמני מוכשר אחר בשם

וֶורְנֶר פוֹן סִימֶנְס (Werner von Siemens)

, שלימים יהיה מיסדה של חברת האלקטרוניקה האגדית – סימנס.

בשנת 1852 עבר מרכוס להתגורר בווינה. שם הוא הועסק כטכנאי וכעוזר בבית-ספר לרפואה. בשנת 1860 הוא פרש להקים עסק עצמאי של ציוד מכאני וחשמלי. בעסק זה הוא יעבוד עד סוף ימיו, ובסדנת עבודתו הוא יערוך ניסויים וימציא המצאות בתחומי עניין שונים.

החל מתחילת עבודתו בעסק העצמאי התעניין מרכוס במנוע הבעירה הפנימית. מרכוס הבין ששימוש בגז אינו ישים עבור מנוע נייד ויש להחליפו בנוזל דליק אשר אותו ניתן יהיה בהדרגה לאייד בקלות יחסית לגז דליק. באותה תקופה היו מזקקים נפט גולמי לנוזל קרוסין ובתהליך הזיקוק אחד ממוצרי הלוואי שהתקבלו היה הנוזל בנזין. הקרוסין זוקק מהנפט כי הוא התגלה כחומר בעירה טוב עבור עששיות נפט בתקופה שלפני המצאת נורת החשמל. לבנזין, שהתקבל כמוצר לוואי, לא היה שימוש ולא היה דורש ולכן הוא היה בגדר בזבוז כלכלי שלא ניתן להימנע ממנו בתהליך הזיקוק. הדרך היחידה להימנע מבזבוז כלכלי זה הייתה על-ידי מציאת שימוש רווחי לבנזין. מציאת שימוש רווחי לבנזין הפכה במהרה למשימה מאתגרת בעבור יזמים רבים.

מרכוס גילה שמנוזל הבנזין חסר הערך הכלכלי ניתן להפיק אדי בנזין אשר כשמעורבבים יחד עם החמצן שבאוויר הם יוצרים תערובת גז דליקה בה ניתן להשתמש במנוע הבעירה הפנימית. תערובת גז דליקה זו טובה לשימוש במנוע במקום תערובת הגז שהתקבלה משריפת הפחם והשמנים שהייתה בשימוש במנועי הגז הקודמים. בשנת 1864 בנה מרכוס את מנוע הבנזין בעל הבעירה הפנימית הראשון הכולל מאייד ואף קיבל (בשנת 1886) זכויות פטנט על המצאה זו מטעם מדינת אוסטריה.

כבר בשנת 1864, ככל הנראה, הוא הרכיב את המנוע שבנה בכרכרה פשוטה. אך הרכב הראשון לא זכה להצלחה מעשית ראויה וככל הנראה פורק לגורמים על-ידי בעליו כדי לבנות מהם רכב חדש.

ייתכן וכבר בשנת 1875 (לגבי השנה ישנם חילוקי דעות) בנה מרכוס את הכרכרה הממונעת השנייה שלו. רכב זה היה הרכב הממונע הראשון בעזרת מנוע בנזין בעל ארבע פעימות. במשמעות המושג ארבע פעימות נדון מייד בחלק הבא. בנוסף, ברכב זה נכללו חידושים חדשים של מרכוס שכללו מאייד יעיל יותר ומערכת הצתה מגנטית. בנסיעה הניסיונית שלו הוא נסע ברחובות וינה למרחק של כ- 150 מטרים בטרם נעצר. אך הרכב נשאר אצל מרכוס בגדר אתגר טכנולוגי והמצאה ניסיונית ותו לא. רכב זה הוא הרכב העתיק ביותר ששרד והוא מוצג עד היום במוזיאון הטכנולוגי של וינה.

הכרכרה הממונעת של מרכוס

אחרי הרכב הניסיוני השני בנה מרכוס (ככל הנראה) עוד שני רכבים ניסיוניים נוספים. ברכבים אלו הוא שיפר את מערכת ההיגוי והבלמים ועוד. אך גם דגמים אלו נשארו רק בגדר רכבים ניסויים ולא הציגו ביצועים מספיק טובים שיאפשרו להפכם למוצר נמכר.

לו היה ידוע בוודאות שמרכוס בנה את דגם הרכב השני בשנת 1875 הרי שהוא היה זוכה לתואר בונה הרכב המודרני הראשון המונע בבנזין בעזרת מנוע ארבע פעימות. אך התיעוד היחיד שנותר מצביע על כך שהרכב ככל הנראה נבנה רק בשנת 1888 או 1889. מאוחר מידי מכדי להיחשב כרכב המודרני הראשון. בנוסף, מרכוס לא הצליח לבנות רכב ממונע מוצלח מספיק כדי שניתן יהיה לייצר אותו ולעניין בו קונים.

מרכוס נפטר בשנת 1898. לאחר מותו, בתקופת הסיפוח האוסטרי לגרמניה הנאצית התנער השלטון הנאצי מתרומתו להמצאת המכונית, זאת בגלל מוצאו היהודי. בספרים חדשים שהודפסו תרומתו של מרכוס לעולם המדע הוסתרה, המצאותיו (למעט הדגם השני ששרד) נהרסו והנצחת שמו ופועלו הופסקו. במקומו פיארה גרמניה הנאצית שני ממציאים גרמניים אחרים, לא יהודיים, אשר גם להם הייתה ללא ספק תרומה מכרעת ביותר להמצאת הרכב. ללא קשר לעוולה שנגרמה למרכוס, שני ממציאים אלו נחשבים בצדק, לפעמים כל אחד מהם בנפרד ולפעמים שניהם יחדיו באותה מידה, כאביהם של הרכב המודרני.

מי היו אותם שני ממציאים גרמניים ומה הייתה תרומתם הייחודית שהקנתה להם את הזכות להיחשב כאביהם של הרכב המודרני – על כך בהמשך.

לפרק הקודם | לפרק הבא


[ הצורך בכלי-רכב חסר מסילה | רכבים ממונעי קיטור |
מנוע גז בעל בעירה פנימית | מנוע בנזין בעל בעירה פנימית |
מנוע שתי פעימות ומנוע ארבע פעימות | כלי התחבורה המוצלח הראשון |
ציוני-דרך





[ עמוד ראשי - המצאות | מתמטיקה קדומה | מספרים אי-רציונליים | משפט פיתגורס | גיאומטריה אוקלידית | אלגברה | התפתחות הסְפַרוֹת | משוואות קוביות וקווארדיות | מספרים מורכבים | לוגריתם | חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי | עיקרון הציפה | זכוכית מגדלת | משקפיים | מיקרוסקופ | טלסקופ | חוק סְנֵל | חוק בויל | חוקי התנועה | עיקרון ברנולי | שלושת חוקי התרמודינמיקה | טבלה מחזורית | מדידת מהירות האור | כוח לורנץ | קרינת רנטגן | טרנספורמצית לורנץ | תורת היחסות הפרטית | גילוי האטום | תורת היחסות הכללית | חשמל | חוק קולון | חוק אוהם | חוקי קירכהוף | נורת להט | מנוע קיטור | מנפה כותנה | מצלמה | מקרר | מזגן | מחשב | מכבש דפוס | כתב ברייל | טלגרף | טלפון | רדיו | טלוויזיה | כדור פורח | מצנח | רכבת | אופניים | מכונית | אווירון מדחף | מטוס סילון | אבק שריפה | תותח | רובה מוסקט | מרגמה | אקדח | מוקש | מקלע | רובה-מטען | הוביצר | תת-מקלע | רימון-יד | טנק | רובה-סער | פצצת אטום | תורת האבולוציה | פסטור | תיאוריית התורשה | פניצילין ]